.
.
הכרה באפשרות של הגשת תביעה נגד שמאי שמונה עקב הסכמת הצדדים
על ידי ביהמ"ש מחייבת ריסון וזהירות יתרים
מאת עוה"ד צבי שוב ואמיר דרמר
שם ומספר הליך: רעא 1992/15, מ.ע.ג.ן ייעוץ וניהול נכסים בע"מ ונילי ויינברג נ' אלירם ליפה
ערכאה: בבית המשפט העליון בפני כב' הש' צ' זילברטל.
תאריך החלטה: 06.08.15
ב"כ המשיב: עו"ד דנה יקירי ועו"ד שי קין
הרינו לעדכן על החלטה של בית המשפט העליון שניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרו נידונו סוגיות הנוגעות לאפשרות הגשת תביעה נזיקית נגד שמאי שמונה, עקב הסכמה אליה הגיעו הצדדים על ידי ביהמ"ש.
ברקע להליך זה, הוגשה תביעה ע"י המבקשות לבית משפט השלום שכללה תביעת פינוי וכן תביעה כספית נגד דיירים מוגנים (להלן – הדיירים) בסיומה ניתן תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו הצדדים, לפיה יינתן צו לפינוי הדיירים כנגד תשלום שווי זכויותיהם בנכס, כאשר הוסכם בין השאר כי שווי הזכויות יקבע על-ידי "שמאי בית המשפט ויחייב את הצדדים" לפי עקרונות שסוכמו גם הם. בהחלטה נוספת שניתנה באותו היום, אשר הובהר כי היא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין בהליך המקורי, מינה בית המשפט שמאי (להלן – "המשיב") וקבע, בין היתר, כי "חוות דעת השמאי תהיה סופית, ותחייב את הצדדים".
לאחר מתן הכרעתו של המשיב, ומשלא שבעו המבקשות נחת משומתו של השמאי שמונה, הגישו נגדו המבקשות תביעה בנזיקין, בטענה כי כביכול התרשל בעריכת חוות הדעת ובכך הסב להן נזק נטען של 888,000 ש"ח.
המבקשות טענו, כי בהליך המקורי בית המשפט גמר את מלאכתו, ולא הייתה פתוחה להן הדרך להעלות הסתייגויותיהן בקשר לחוות דעתו של המשיב, ביהמ"ש קבע, כי מלכתחילה על בעל דין לפנות לביהמ"ש שמינה את השמאי ואין לו להימנע לחלוטין מפניה אליו. "קל וחומר" במקרה דנא, כאשר מדובר בטענות על סטייה שלא כדין מגדר הלגיטימי בגיבוש מסקנות מקצועיות, שכמוהן כטענות על חריגה מסמכות. במצב זה קשה להלום שלא היה ניתן למבקשות פתחון פה לטעון לעניין זה, בגדרו של ההליך המקורי.
כמו כן דחה בית המשפט את טענת המבקשות לפיה המשיב אינו "מומחה מטעם בית המשפט" לצורך בחינת השאלה האם ניתן לתבעו בגין פעולותיו במסגרת מינויו זה, וזאת אף בלי להידרש לגופן של הטענות שהועלו בקשר לכך. במסגרת ההליך המקורי הוגדר המשיב במספר הזדמנויות שונות כ"מומחה מטעם בית המשפט" – כך בין היתר, בהחלטת בית משפט השלום שנתנה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בגדרה נקבע כי "שווי זה יקבע ע"י שמאי שימונה כשמאי מומחה מטעם בית המשפט". על קביעה זו לא השיגו המבקשות, ולא טענו כי היא מהווה חריגה מההסכמה שהושגה בין הצדדים במסגרתה הוגדר המשיב כ"שמאי בית המשפט". לפיכך, קבע בית המשפט כי אין למבקשות אין אלה להלין על עצמן ובכל מקרה לצורך פסק הדין ראה בית המשפט בשמאי שמונה עקב הסכמת הצדדים על ידי בית המשפט כמומחה מטעם בית המשפט.
עוד הוסיף ביהמ"ש, כי סוגיית האפשרות לתבוע מומחה מטעם ביהמ"ש על רשלנות נטענת בהכנת חוות דעתו הינה סוגיה המצריכה עיון ושטרם זכתה לפסיקה בביהמ"ש העליון. ואולם, בענייננו ביהמ"ש לא נדרש להכריע בסוגיה זו לפרטיה ודי באמירה הכללית, לפיה הכרה באפשרות של הגשת תביעה נגד מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט מחייבת ריסון וזהירות יתרים.
כך גם העובדה שהמבקשות כלל לא ניסו להביא את המחלוקת לבירור במסגרת ההליך המתאים שהוא "הזירה הטבעית" והראויה לבירור המחלוקת פעלה נגדם.
למעלה מן הצורך ציין ביהמ"ש, כי פתיחת פתח להגשת תביעה נגד מומחה מטעם בית המשפט מעלה חשש להצפת בתי המשפט בתביעות סרק, ויכול ויעשו ניסיונות לשימוש בתביעה מעין זו כ"הליך ערעורי" מוסווה ונוסף, וזאת תוך יצירת מצב של "הליך גורר הליך". החששות הללו עלולים להביא לפגיעה בעקרון "סופיות הדיון", ואף לגרום לסרבול ההליכים באופן שיעלה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
עוד ציין ביהמ"ש כי שומה על בתי המשפט להגן על מעמדו של המומחה מטעמו, למען יוכלו המומחים למלא תפקידם נאמנה, מבלי שיעמדו חשופים יתר על המידה לתובענות מצד הצדדים, עד שקיימת דעה לפיה, אין להתיר הגשת תביעות נגד מומחה מטעם ביהמ"ש ויש להקנות לו חסינות מפני תביעות.
לבסוף ציין ביהמ"ש, כי מבחינת שיקולי התנהלות דיונית ראויה, ובהם אף שיקולים מערכתיים, נכון יותר שלא לסיים את ההליך המקורי בפסק דין מיד לאחר מינוי המומחה, אלא, להותיר את ההליך תלוי ועומד עד לאחד קבלת חוות הדעת ומיצוי הטענות האפשריות ביחס אליה. בכך יימנע מצב של ריבוי הליכים וניתן יהיה לסיים את הפרשה על כל היבטיה. נראה כי מוטב שלא "לנעול" את ההליך שבגדרו מונה המומחה בטרם הוכרע כל מה שמחייב הכרעה.
ביהמ"ש דחה את הבקשה וחייב את המבקשות בהוצאות המשיב בסך 20,000 ש"ח.
הערה:
בניוזלטר אונליין שפורסם אתמול בעניין עמ"נ (מרכז) 10422-05-13 הו"מ לתו"ב פ"ת נ' נהור בע"מ, התייחסנו לסוגיה שעלתה בערעור אותו הגישה הועדה המקומית ושנדחה על ידי בית המשפט, אולם נציין כי גם הערעור שהוגש כנגד ע"י המשיבות נדחה. את המערערת (המשיבה בעמ"נ 13234-06-13) הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה ייצג עו"ד קובי ברכה. את המשיבות, (המערערות בעמ"נ 13234-06-13)1. נהור בע"מ ;2. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, ייצגו עוה"ד תמר מגדל ולימור עמר ואת המדינה שהתייצבה ייצגה עו"ד לימור חלד מהפרקליטות.
