עו"ד על נדל"ן – עלון מספר 1 , ספטמבר 2009

מאמר בנושא:

      הפקעת מקרקעין– קביעת בית המשפט העליון בעניין אלפרד בראון הופכת את החוק לפרוץ עוד יותר.  

עדכוני חקיקה:

       מינהל מקרקעי ישראל  – חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס` 7), התשס"ט–2009"הרפורמה במנהל" ובמרכזה העברת הבעלות בקרקע בייעודי מגורים ותעסוקה לידי החוכרים

עדכוני פסיקה:

       עסקת קומבינציה: דנ"א 6811/04 מנהל מס שבח מקרקעין – חיפה נ` נפתלי שדמישווי ויום הרכישה של דירות התמורה בעסקת קומבינציה בה התקבל פטור בגין דירת מגורים מזכה, נגזר ממועד ושווי המכירה בעסקת הקומבינציה ולא ממועד ושווי הרכישה ההיסטורית.

      הפקעה: בשא (ת"א) 9869/08 פוזיילוף יהודה הו"מ לתו"ב הרצליהדחיית בקשה לקבלת פס"ד חלקי    בגין פיצוי הפקעה שאינם שנויים במחלוקת בטרם מוצו ההליכים על פי ס` 197 לחוק התו"ב.

     תביעת פיצויים 197: בש"א (י-ם) 4536/08 הו"מ לתו"ב ירושלים נ` עליאן מוחמד עיסא מוחמד חמיד- פסק שמאי מכריע אינו ניתן לתביעה בפני ביהמ"ש כל עוד תלוי ועומד ערר בגין אותו פסק.

        היטל השבחה: עש"א (פ"ת) 13041-11-08 זהבה גור נ` ו"מ לתו"ב פ"תמתן פטור מהיטל השבחה לכל אחד ואחד מהמגרשים שהתקבלו במסגרת הליכי איחוד וחלוקה.

 מאמר

 קביעת בית המשפט העליון בעניין אלפרד בראון הופכת את החוק לפרוץ  עוד יותר.

לפני חודשים מספר התקבל בבית המשפט העליון פסק הדין בעניין  אלפרד בראון (עע"מ 5839/06 בראון ואח` נ` יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז המרכז ואח`). בפסה"ד בראון, ששם קץ למחלוקות של שנים רבות בפסיקה סותרת במחוזי, נקבעו מספר עקרונות מהותיים ותקדימיים בנוגע להחלת דיני ההפקעות על הפרשות מקרקעין לצרכי ציבור במסגרת תוכנית לאיחוד וחלוקה (רפרצלציות).

אחד העקרונות החשובים שנקבעו בפסה"ד הינו כי יש לראות בנטילת קרקעות במסגרת תוכנית איחוד וחלוקה  – כהפקעה, בפרט לאור עליית קרנה של זכות הקניין. עוד נקבע, כי בנטילת קרקעות בדרך זו יש להחיל, לפיכך, את הוראותיו של פרק ח` לחוק התכנון והבניה הדן בהפקעה. עוד קבע בית המשפט, כי "נטילת קרקעות לצרכי ציבור במסגרת תוכנית איחוד וחלוקה כפופה למגבלה של איסור הפקעה ללא פיצוי של למעלה מ- 40% משטח המקרקעין" ועל כן, עקרונית יש לפצות בגין נטילה/ הפקעה ממקרקעין שעולה על שיעור של 40% המותרים להפקעה ללא פיצוי. באשר לאופן בו יינתן הפיצוי נקבע, כי: "הפיצוי במסגרת תכנית כזו יכול להינתן, גם בהעלאת שווי המקרקעין באמצעות התכנית", ז"א לדוג` על ידי שינוי הייעוד מחקלאי למגורים.

קביעת בית המשפט בעניין בראון היא קביעה מהותית וחשובה בנושא זה. יחד עם זאת החלטת בית המשפט, כפי שהודה בעצמו, הינה כללית ואינה נותנת מענה לשורה של מקרים ספציפיים המתעוררים במקרה של תכניות איחוד וחלוקה. על כן, על בתי המשפט ליישם את הלכת בראון ולצקת לתוכה קריטריונים ועקרונות מעשיים. אפשרות אחת לעשות כן תעמוד בקרוב בפני בית המשפט המחוזי בעקבות  הערעור בעניין פרופ` ריוב אשר נדון בבית המשפט העליון והושב על ידו למחוזי ליישם את "הלכת בראון".

מקרה זה מתייחס לתכנית איחוד וחלוקה ששינתה ייעוד קרקע חקלאית לייעוד מגורים בפ"ת, הכוללת בתוכה גם הפקעה ניכרת (כ30% מהתכנית) לטובת כביש "מכבית". כביש אשר למעשה משרת את כל תושבי גוש דן ולא רק את תושבי השכונה. הפיצוי בגין הפקעת הכביש ניתן לבעלי הקרקע במסגרת תכנית האיחוד והחלוקה על חשבון יתר בעלי הזכויות במתחם התכנית.

נראה כי הרציונל שעמד בעניין בראון, הינו כי כל עת שההפקעה בתכנית איחוד וחלוקה משרתת את הציבור שתרם את הקרקע המופקעת, אזי ניתן, בכפוף למגבלות שהוטלו בפסה"ד, להפקיע אף מעבר לשיעור של 40% ללא פיצוי, שכן הנהנה הינו התורם. ואולם, היה וההפקעה מעבר ל-40% המותרים בחוק, משרתת את הציבור הרחב, מלבד לתכנית, אזי מן הראוי שציבור רחב זה, דרך הקופה הציבורית, יפצה את בעל המקרקעין שתרם את מקרקעיו לטובת הציבור.

קביעה מעין זו תיצור מצב בו רשויות התכנון, בעת אישור תכניות בנין עיר, יבחנו בצורה נכונה וזהירה את שיעור ההפקעות לצרכי ציבור ומטרתן, בעוד שאלמלא המגבלה, עלולות הרשויות לסמן לייעוד של הפקעה שטחים נרחבים יתר על הנדרש משיקולים שונים, שחלקם אינם ראויים, משיבינו כי בעקבות בראון אין כל מגבלה על שיעור ההפקעות כל עוד יושבחו המקרקעין (ואף היו דברים מעולם). מעבר לכך עיקרון השוויון עלול להיפגע, באשר מתחם אחד יפריש הפקעות נכבדות ומתחם שני סמוך לא יפריש כלל וייהנה בעצם הן מההפרשות/ הפקעות שנעשו במתחם האחד, הכל לפי שיקול הדעת ורצון רשות התכנון, ובכך יוסר הרסן והמגבלות שחוקקו לפני עשרות בשנים.

בעניין ריוב בית המשפט העליון קיבל את הערעור (בנושא זה) וביטל את פסק הדין המחוזי שדחה את תביעת הבעלים לפיצוי בגין הפקעת היתר והשיב לו התיק לשוב ולדון על השלכות עניין בראון במקרה ספציפי זה.

אין לנו ספק, כי הלכת בראון הבהירה במעט את נושא הליך ההפקעה במסגרת תכניות איחוד וחלוקה. יחד עם זאת, כפי שהראינו לעיל, נותרו עדיין שאלות בלתי פתורות אשר על בתי המשפט לדון בהם ברוח ההלכה שנפסקה בעניין בראון, אשר עוד יעלו וידונו בעתיד ויעסיקו את בתי המשפט והעוסקים בתחום.

קביעה זו  בעניין אלפרד בראון תיצור מצב בו רשויות התכנון, בעת אישור תכניות בנין עיר, יבחנו בצורה נכונה וזהירה את שיעור ההפקעות לצרכי ציבור ומטרתן, בעוד שאלמלא המגבלה, עלולות הרשויות לסמן לייעוד של הפקעה שטחים נרחבים יתר על הנדרש משיקולים שונים, שחלקם אינם ראויים, שכן בעקבות בראון אין כל מגבלה על שיעור ההפקעות כל עוד יושבחו המקרקעין

 

גילוי נאות: עו"ד צבי שוב ייצג את ה"ה ריוב בערעור לבית המשפט העליון בשיתוף עם משרד עו"ד נמדר בן עטר ואח`.

עדכוני חקיקה

חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס` 7), התשס"ט–2009

 ביום י"ג באב התשס"ט (3.8.09) התקבל בכנסת תיקון מס` 7 לחוק מינהל מקרקעי ישראל – תש"ך 1960 ("החוק") -הידוע "כרפורמה במנהל". כידוע  המינהל מופקד על ניהול של כ-93% מקרקעות המדינה ולו השפעה רבה על הקצאת קרקעות ומעורבות מלאה בפיתוחם. כתוצאה מהמעורבות הזו סובל המינהל מביורוקרטיה, תגובה איטית לצרכי השוק והיעדר תמריצים לחדשנות. הרפורמה מטרתה ייעול המנגנון, העברת הבעלות בקרקע בייעודי מגורים ותעסוקה לידי החוכר ועידוד היוזמה הפרטית והמוניציפאלית לתכנון מפורט ופיתוח קרקעות. במסגרת הרפורמה תוקם רשות מקרקעין חדשה אשר תבוא במקום מינהל מקרקעי ישראל. בהתאם לרפורמה, בנכסי מגורים ותעסוקה בפריפריה, דירות בבנייה רוויה ובתים צמודי קרקע במגרשים קטנים במרכז הארץ (עד 250 מ"ר) תועבר הבעלות ללא  כל תמורה. במגרשי מגורים בשטח של עד חצי דונם, בין 3% ל-4.5% מערך הקרקע. במגרשי מגורים בשטח שבין חצי דונם לדונם ובמגרשי תעסוקה בשטח של עד דונם – בין 6% ל-9% מערך הקרקע. נכסים במגרשים גדולים במרכז הארץ (מעל דונם) יידרשו לשלם 31% מן הפער בין שווי זכויות החכירה לבעלות. על הרפורמה נמתחה ביקרות מכיוונים שונים ובין היתר נטען כי היא צפויה להגדיל את הפגיעה בשטחים הפתוחים, תאפשר לגורמים עוינים להשתלט על קרקעות המדינה וכן תביא להגדלת הפערים החברתיים. כדי למנוע ולצמצם מצבים אלו הוכנסו בחוק סייגים ומגבלות ובין היתר הוסף סעיף 2ב` לחוק שמסמיך את שר הבינוי והשיכון לקבוע הוראות המגבילות הקצאת מקרקעין לרבות חיוב אדם להעביר זכות במקרקעין שהוקצו, אם שיעור ההחזקות עלה על שיעור שקבע, הוספת סעיף 4י"ט לחוק לפיו הרשות רשאית להתנות את הקניית הבעלות בתנאים ובהגבלות לרבות לעניין הקניית זכויות בו בעתיד,  הוספת סעיף 4כ` לפיו המועצה רשאית להחליט כי הקניית בעלות בנכס מקרקעין באגודה שיתופית שהיא יישוב קהילתי קטן או יישוב חקלאי, תותנה בהסכמת האגודה השיתופית ו/או הגורם המיישב, סעיף 4כ"א הרשות לא תקנה בעלות בנכס מקרקעין ששטחו עולה על 16 דונם אלא במקרים מיוחדים, סעיף 4כ"ב הקובע כי תוקם קרן לשמירה על שטחים פתוחים. כזכור ערב ההצבעה בכנסת ובלחץ מפלגת העבודה הוכנס תיקון לחוק מקרקעי ישראל לפיו ישווקו 800 אלף הדונם עליהם הוחלט בשתי מנות: 400 אלף דונם בחמש השנים הבאות; ואחר כך עוד 400 אלף דונם. יצוין כי מועד הקמת הרשות נקבע ליום ט"ו בטבת התש"ע (1 בינואר 2010).

עדכוני פסיקה

 

דנ"א 6811/04 מנהל מס שבח מקרקעין – חיפה נ` נפתלי שדמי, א` גרוניס, עליון

 הדיון נסב סביב החבות במס שבח במכירת דירות תמורה, אשר התקבלו אצל בעלי מקרקעין במסגרת עסקת קומבינציה (מסוג מכר חלקי), במסגרתה מוכר הבעלים לקבלן חלק מזכויותיו במקרקעין ובתמורה בונה הקבלן עבור הבעלים, על יתרת המקרקעין שלא נמכרה, את דירות התמורה. נפסק בעבר כי בעסקת קומבינציה מסוג מכר חלקי, השבח נגזר רק מחלק המקרקעין אשר נמכר לקבלן ושווי המכירה/התמורה הינו עלויות הבנייה של דירות התמורה בלבד. לאחר קביעה זו נדרש בית המשפט לסוגית תחולתו של הפטור לדירת מגורים מזכה בעסקה כזו. ונפסק כי כאשר בוחר המוכר ליהנות מפטור לדירת מגורים מזכה בעסקה כזו, יש להביא בחשבון במסגרת שווי המכירה אף את שווי הקרקע של דירות התמורה, וזאת כדי לפתור את הקושי הנובע מכך שהבסיס לחישוב הפטור הינו "סכום שווי הדירה הנמכרת" כולה, וזאת אף שהלכה למעשה לא מכר הבעלים לקבלן את מלוא הזכויות במקרקעין. לפיכך יוצר החוק מעין "פיקציה" לפיה שווי התמורה שמקבל הבעלים מהקבלן בעסקה שכזו כולל את שווי הקרקע של דירות התמורה.

על רקע האמור, בבוא הבעלים למכור את דירות התמורה תשאל השאלה מהו יום הרכישה ושווי הרכישה של דירות אלו, אפשרות אחת היא לומר שיום הרכישה של דירות התמורה יהיה יום ביצוע עסקת הקומבינציה שכן בהתאם "לפיקציה" הנ"ל במועד זה רכש הבעלים את דירות התמורה במלואם כולל הקרקע. האפשרות האחרת (שיטת מנהל מס שבח) הינה כי יום הרכישה יתבסס על  יום הרכישה ושווי הרכישה ההיסטוריים בהם נרכשו המקרקעין שכן הכללת שווי הקרקע הינה פיקציה שנפקותה אך ורק בהקשר של קביעת השבח בעסקת הקומבינציה ואין לה כל נפקות ביחס לקביעת השבח בעת מכירת דירות התמורה. בפסק הדין בד"נ אימץ בית המשפט את דעת הרוב בערעור וקבע כי שווי ויום הרכישה של דירת התמורה ייגזר משווי המכירה אשר נקבע בעסקת הקומבינציה וזאת מאחר ושווי מקרקעי דירות התמורה נכלל בשווי התמורה בעסקת המכר (הקומבינציה) דהיינו גולם מלוא השבח עד ליום עסקה זו. ממילא אין מקום לגלם בשנית את השבח אשר נצבר עובר למועד זה, בעת מכירת דירת התמורה.

 בשא (ת"א) 19869/08 פוזיילוף יהודה הו"מ לתו"ב הרצליה, ש` אבי זמיר, מחוזי ת"א

 

העתירה דנן נסבה על זכאותם הנטענת של התובעים למתן פס"ד חלקי המחייב את הנתבעות לשלם עבורם את פיצויי ההפקעה שאינם שנויים במחולקת בגין מקרקעין שהופקעו ע"י הנתבעות לצורך הקמת פארק עירוני בהרצליה.

לטענת התובעים פיצויי ההפקעה טרם שולמו וזאת על אף שהם אינם שנויים במחלוקת והוערכו ע"י שמאי מטעמם וכן ע"י שמאי אובייקטיבי מטעם ועדת ערר המחוזית.

הנתבעות העלו טענות מקדמיות שונות בבקשתן למחוק על הסף את העתירה. לחילופין, ביקשו הנתבעות להורות על פיצול הדיון בין רכיב פיצויים בגין ירידת ערך לבין רכיב הפיצויים בגין הפקעת המקרקעין בין היתר מהנימוק של הליך תלוי ועומד באותו עניין, שכן הוגשו בגין הפגיעה הנטענת תביעות פיצויים על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה וכן עררים בנושא. על כן יש להמתין  עד אשר יוכרעו באופן סופי ההליכים התלויים ועומדים בפני ועדת ערר לקביעת פיצויים להם זכאים התובעים.

הנתבעות מבהירות כי אינן כופרות בזכאותם של התובעים לקבלת פיצויי הפקעה שאינם שנויים במחלוקת אלא שהתנגדותן נובעת מטעמים דיוניים.

מנגד טוענים התובעים כי הנתבעות במסגרת תשובתן לתביעת ירידת ערך טענו כי לא נגרמה ירידת ערך לחלקות ואין מקום לפצל את שתי התביעות (ירידת ערך ופיצוי הפקעה), אלא יש לראות בהליך אישור התכנית כחלק אחד ובלתי נפרד מהליך ההפקעה.

ביהמ"ש דחה את בקשת העותרים למתן פס"ד חלקי וקבע כי היחס הראוי בין מנגנון פיצויי ההפקעה לבין פיצויים בגין ירידת ערך עקב אישור תכנית נידון כבר בפסיקות קודמות. משכך, קיים היגיון דיוני רב בטענת הנתבעות בדבר העדר ההצדקה בהכרעה בתביעה הנוכחית, בטרם מוצו ההליכים על פי ס` 197 לחוק.

כן קבע ביהמ"ש כי עפ"י רוב יינתן פס"ד חלקי כאשר הנתבע מודה בחלקים מכתב התביעה, באופן שברור כי לא קיימת מחלוקת לגביהם. עם זאת לעיתים אין מניעה שיינתן פס"ד חלקי גם בעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים, כל עוד ביהמ"ש סבור שבאותו מקרה המשך הדיון בשאלות העומדות להכרעה אינו צפוי לשנות את הממצאים ביחס אליהן.

בנוסף, קבע ביהמ"ש כי על פני הדברים, הכרעה, אפילו חלקית בהליך הנוכחי, בטרם מוצו ההליכים המקבילים עלול להוביל לקושי בהערכת פיצויי ההפקעה או למצב של חוסר קוהרנטיות בסכום הפיצוי (כפל פיצוי או פיצוי בחסר). מנגד ייתכן שהזמן הוא הגורם העיקרי המונע לפחות בשלב זה קביעת סכום פיצוי מוסכם שכן כאמור, במסגרת תגובתן מבהירות הנתבעות כאמור לעיל כי הן אינן כופרות בזכותם של התובעים לקבלת פיצויי ההפקעה שאינם שנויים במחלוקת.  לפיכך קבע ביהמ"ש כי הבקשה למתן פס"ד הקדימה את זמנה וכי המשך הדיון בתביעת 197 עשוי להשליך על הממצאים והמסקנות במסגרת ההליך.

הערת המערכת: קיים קושי בקביעת פס"ד דנן, שכן עולה ממנו כי כל עוד קיים הליך תלוי ועומד בשל תביעת ירידת ערך הרי שבמסגרת פיצויי ההפקעה אין לחייב את הועדה לשלם סכום פיצויים שאינו שנוי במחלוקת טרם הסתיים ההליך. חובת תשלום פיצויי הפקעה שאינם שנויים במחלוקת קבועה בדין ואינה מותנית בקיומם או אי קיומם של הליכים על פי סעיף 197. המנגנון לתשלום פיצויי הפקעה הקבוע בחוק בדרך דו שלבית לכשעצמו, המחייב הגשת שני הליכים מקבילים, בעייתי שכן יש בו כדי לעכב את תשלום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת ואף הפיצוי הסופי ולעיתים שלא בצדק, כפילות זו מסייעת לפעמים לרשויות לדחות ולחמוק מפיצוי זמן רב.במקרה דנן החלטת בית המשפט פוגעת בנפקעים ובזכות הקניין שלהם פגיעה חמורה. לא זו בלבד שנגרמת פגיעה בקניינו של בעל הקרקע בכך שמפקיעים את מקרקעיו, אלא שהחלטת בית המשפט אף גורמת לעיכוב בלתי מוגדר ובלתי סופי בתשלום הפיצוי אשר אינו שנוי במחלוקת. במקרה דנן אף קיימת הסכמה לגבי הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואף קיימת הסכמה כי יש לשלמו לנפקעים.בעיתיות זו קיימת באופן כללי בשל שיטת הפיצוי ה"דו שלבי" ואנו סבורים כי מן הראוי לחשוב מחדש על ייעול הליך במסגרת תשלום פיצויי הפקעה לפחות בכל הנוגע לסכום אשר אינו שנוי במחלוקת ולאחד בחקיקה את שני השלבים.

 בש"א (י-ם) 4536/08 ו"מ לתו"ב י-ם נ` עליאן מוחמד עיסא מוחמד חמיד, ש` ר` כרמל, מחוזי י-ם

גלגול של התובענה דנן הינו תביעת פיצויים לפי ס` 197 שהגיש המשיב תחילה לועדת המשנה של המבקשת (הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים) וזו דחתה את תביעתו. על החלטתה זו הגיש המשיב ערר לועדת ערר מחוזית. לאחר דיון מינתה ועדת ערר שמאי מכריע לשם הכרעה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים.

קביעת השמאי המכריע הייתה שהמשיב אכן זכאי לפיצויים. נוכח כך, הגיש המשיב לועדת ערר בקשה למתן פסיקתא בהתאם לחוו"ד שמאי מכריע, ואילו המבקשת הגישה לועדת ערר, ערר על קביעה זו של השמאי כאמור.

בהמשך נתנה החלטת ועדת ערר בבקשה למתן פסיקתא, אולם טרם נתנה הכרעתה בערר שהגישה המבקשת. בעקבות ההחלטה שניתנה, הגיש המשיב את התביעה דנן בה נתבעת המבקשת לשלם את סכום הפיצוי שנקבע ע"י השמאי המכריע ושאושר לטענת המשיב בפסיקתא של ועדת ערר ואילו המבקשת הגישה בקשה למחיקת כותרת.

ביהמ"ש קיבל את בקשת המבקשת למחיקת כותרת וקבע כי בהחלטת ועדת ערר שנתנה בבקשה למתן פסיקתא אין משום דחייה או אישור של חוו"ד שמאי מכריע אלא תמצות של תוכנה בלבד. לפיכך אין בהחלטה של ועדת ערר משום מתן תוקף לחוו"ד של השמאי המכריע, אלא כל שיש בה הוא הצהרה על שנקבע בחוו"ד. שאלת מתן תוקף לקביעת השמאי המכריע ידון במסגרת הערר שהגישה המבקשת. על כן, קבע ביהמ"ש כי התביעה בה תובע המשיב לאכוף את שנקבע בחוו"ד הינה בבחינת חוב שאינו פסוק ומבלי שעומדת למשיב זכות מהותית לתבוע בגינה, באשר ההליך בועדת הערר תלוי ועומד וועדת ערר טרם נתנה החלטתה המאשרת או לחילופין הדוחה את חוו"ד של השמאי המכריע. לא זו אף זו על החלטת ועדת ערר נתונה זכות ערעור לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

הערת המערכת: המצב החוקי כיום הינו שהחלטות ועדת הערר, ואפילו פסיקתא שניתנה, אינן ניתנות לגבייה ברשויות ההוצאה לפועל, דרך זו הינה בעייתית ביותר בשל כך שאזרח נזקק להליכים משפטיים מקבילים של שנים רבות לגביית הכספים ומותירה את ההחלטה "בלי שיניים", תיקון מוצע בהצעת תיקון מס` 90 לחוק התו"ב שהועלתה לאחרונה.

 עש"א (פ"ת) 13041-11-08 זהבה גור נ` ו"מ לתו"ב פ"ת , סגן נשיא ד` גולדס, שלום פ"ת

פסק הדין עוסק בהיקף ונפקות תחולת הפטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התו"ב, הפוטר (בכפוף לתנאים שבסעיף) מהיטל השבחה בגין שטח של עד 140 מ"ר מהיקף הבנייה, במקרה בו מדובר במגרש לבנייה שהתקבל במסגרת הליכי איחוד וחלוקה. טענת הועדה הייתה כי כאשר מבוצעים הליכי איחוד וחלוקה בין מספר חלקות מקור שבכל אחת מהן עשרות בעלים במושע ולאחר מכן במסגרת טבלת איזון והקצאה מוקצים מגרשים לבניית עשרות יחידות מגורים, הרי שאם יינתן הפטור לבעלים של כל יחידת דיור, משמעות הדבר היא שלילה מוחלטת של עיקר המקורות התקציביים מהם ניזונות הועדות המקומיות והקפאה של פיתוח עירוני ולא לכך התכוון המחוקק בסעיף הפטור.

בפסק הדין קבע בית המשפט כי לשון הסעיף תומכת בפרשנות לפיה מדובר בפטור פרסונאלי לכל "מחזיק במקרקעין" ולא כפי שמנסה הועדה לטעון כי הפטור יינתן רק לאחד מהבעלים מתוך כלל הבעלים השותפים במושע. מטרת הפטור היא סוציאלית, בכך שמתאפשר למחזיק במקרקעין להקים את בית מגוריו מבלי להכביד עליו והחלת הוראות סעיף הפטור על המקרה שבפנינו מגשימה את תכליתו. עוד כתב בית המשפט כי פס"ד צרי (רע"א 7417/01 צרי ואח` נ´ הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים) בו נקבע כי יש ליתן פרשנות מצמצמת לסעיף הפטור, אין בו כדי לתמוך בעמדת הוועדה שכן הקביעה שם הינה כי למחזיק יינתן פטור רק בגין דירת מגורים אחת ולא למספר דירות שיש ברשותו, ואכן בנדון לא מבוקש אלא פטור בגין דירה אחת. כן הוסיף בית המשפט כי אין לקבל את טענת הוועדה כי משמעות מתן הפטור היא שלילה טוטאלית של עיקר המקורות התקציביים מהם ניזונות הוועדות המקומיות והקפאה מוחלטת של בנייה ופיתוח מקרקעין שכן קיימים מספר תנאים במצטבר שהמחזיק במקרקעין צריך לקיים בכדי שיכנס הוא בשערי הפטור האמור ולא כל המחזיקים יוכלו לענות על כל הדרישות המצטברות אותן מונה הסעיף. לפיכך קבע בית המשפט כי הערעור מתקבל והמערערים זכאים לפטור יחסי מהיטל השבחה.