.
המועד לטעון כנגד הצורך בהקלה, בעת ההחלטה
מאת עו"ד צבי שוב ועו"ד עופר פרץ
שם ומספר הליך: ערר 8091/12 מטס נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שוהם
ערכאה: ועדת ערר לתכנון ובניה- פיצויים והיטל השבחה מחוז מרכז – בפני כב' יו"ר הועדה עו"ד רונית אלפר
תאריך החלטה: 24.2.16. ב"כ העוררים: עו"ד יהונתן משולם. ב"כ המשיבה: עו"ד שי כהן.
הרינו לעדכן בדבר החלטה חשובה, העוסקת בחיוב היטל השבחה בגין הקלה שפורסמה לכניסה למרתף, כאשר נטען ע"י העוררים שהתקנת דלת הכניסה מתחייבת כדרך מילוט עפ"י דין – ס' 3.8.16.2 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאי ואגרות), התש"ל-1970– כך שלא היה מקום לחייב בהיטל השבחה, משום שאין מדובר בתכנית, הקלה או שימוש חורג- פעולות התכנון המהוות עילה להיטל השבחה. וזאת על אף שבהליך הרישוי, קרי בשלב הגשת הבקשה להיתר, ביקשו העוררים הקלה שנומקה בצורך ענייני ואישי שלהם לבניית כניסה נפרדת למרתף מבלי לטעון כי בניית הכניסה למרתף מתאפשרת מכוח התקנות.
בהחלטה נקבע כי אין ליתן יד למהלך מעין זה: תחילה לבקש הקלה בהליך בקשת ההיתר בשל צורך ענייני, ומשהגיע חיוב בהיטל השבחה בגין ההקלה שהתבקשה, לתקוף אותו בערר על שומת השמאי המכריע, בנימוק לפיו לא היה צורך בהקלה שכן התקנת דלת הכניסה מתאפשרת בחוק. הדרך להשיג על החלטת הועדה המקומית לפרסם הקלה היא הגשת ערר לוועדת הערר המחוזית כנגד ההקלה, ולא להמתין לחיוב בהיטל השבחה ובערר עליו כדי להשיג על עצם הצורך בהקלה. עם זאת, מציינת ועדת הערר כי כאשר אי־חוקיות בהליך הרישוי זועקת, תיטה וועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה להתערב בה גם בשלב הדיון בהיטל השבחה.
לגוף העניין ניתחה הוועדה את סעיף 3.8.16.2. ובחנה את תכליתו. בהתבסס על מיקומו בפרק בתקנות העוסק בדרכי מוצא מבניין מגורים; על כותרתו: "יציאה ממרתף…" ועל הוראתו לפיה כאשר נבנה מרתף כחלק מדירת מגורים וגודלו 100 מ"ר למצער, יש להתקין בו יציאה מחוץ לבניין בדמות דלת או חלון, קבעה הועדה כי תכלית הס' היא יצירת דרך מילוט נוספת החוצה מהמרתף, בדגש על מוצא למילוט מן המרתף ולא לצורך כניסה אליו. העוררים ביקשו, הלכה למעשה, להרחיב את הפרשנות לסעיף ולעשות שימוש בחיוב החוקי ליצירת מוצא מהמרתף כדי להכשיר התקנת כניסה למרתף, מבלי לשלם היטל השבחה בגין ההקלה, ולזאת לא הסכינה הוועדה.
הערת המערכת:
המסקנה בעקבות ההחלטה כי אין לנקוט הליך שאתה חלוק לגבי הצורך בו מתוך הנחה שטענה על אי הצורך בו, ניתן יהא להעלות בשלב היטל ההשבחה, כי יש סבירות שלא תתאפשר העלאת הטענה.
יתירה מזו, ועדת הערר לא שללה את הטענה כי בעת שהאפשרות להליך מתאפשרת מהתקנות ולא מתכנית/הקלה/שימוש חורג, הרי שאין מקום לחייב בהיטל השבחה, שכן אין היטל בגין חקיקה זו.
