חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

תא (מרכז) 35981-02-10 חובות המוטלות על מוסדות התכנון אל מול הסיכון אותו נוטל האזרח

 

 

חובות המוטלות על מוסדות התכנון אל מול הסיכון אותו נוטל האזרח

מאת עוה"ד צבי שוב וקורל בלאיש

שם ומספר הליך: תא (מרכז) 35981-02-10 דנישרא רניטק נדל"ן בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז.
הנכס: חלקה 170 בגוש 3797, בין המרכז המסחרי המכונה "ביל"ו סנטר" בצומת ביל"ו לבין שכונות מגורים של קריית עקרון.
ערכאה: בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בפני כב' הש' ריקי שמולביץ.
תאריך החלטה: 19.6.15.
ב"כ התובעת: עו"ד דן סלע ועו"ד טנה וילנר.
 

הרינו לעדכן על פסק דין שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי אשר קיבל תביעתה של דנישרא רניטק נדל"ן בע"מ, וחייב את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה זמורה ואת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז ביחד ולחוד לשלם לתובעת פיצוי בסך של 1,250,209 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלותן במסגרת קידום הליכי תכנון ורישוי.

לטענת התובעת, הנתבעות התרשלו בהתנהלותן. הוועדה המקומית, בעת מתן ההיתר תוך הצגת מצג שיתקבל שימוש חורג וכי בסמכותה ליתן אישור כזה שניתן אך בוטל ע"י הועדה המחוזית. והועדה המחוזית בכך שלא פיקחה על פעילותה של הוועדה המקומית ולא מנעה את ההשקעות על סמך מצגי הועדה המקומית, למרות שידעה או שהייתה אמורה לדעת כי אלה ניתנו ללא סמכות כפי שקבעה הועדה המחוזית בסופו של יום.

בית המשפט קבע, כי שתי הנתבעות התרשלו בהתנהלותן בעניינה של התובעת. גופי התכנון חבות כלפי האזרח בחובות זהירות מושגית וקונקרטית. התובעת הוכיחה, כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות כלפיה, וכי קיים קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזקים שנגרמו לה. לפיכך, נקבע כי התובעת זכאית לפיצויי בשל נזקים אלה.

אחריות הוועדה המקומית– הוועדה המקומית התרשלה תחילה בכך, שהורתה לתובעת להשקיע השקעות בטרם ניתן ההיתר לשימוש חורג ואחר כך בכך שהעניקה לתובעת היתר לשימוש חורג רחב מדי, בניגוד להוראות החוק. על הוועדה המקומית כך קבע בית המשפט, חלה חובת זהירות קונקרטית בנסיבות העניין להפעיל את הסמכות הנתונה לה ולהעניק היתר בנייה על פי החוק ובמסגרת התכניות התקפות.

אם הוועדה המקומית הייתה מבהירה לתובעת, כי ההיתר המבוקש על ידה אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות תכנון ראויה ולפיכך לא תוכל לקבלו, או לפחות כי קיים סיכון כזה, יכלה התובעת לשקול את צעדיה ולקבל החלטות בדבר ההשקעה במקרקעין בהתאם. כאן, לא רק שכך הובטח, אלא, שהוועדה גבתה מקדמת היטל השבחה על חשבון השימוש החורג. מה שלא הותיר ספק לגבי המצג שהציגה כי השימוש החורג הוא אפשרי ויינתן.

אחריות הוועדה המחוזית– הוועדה המחוזית הפרה גם היא את חובת הזהירות החלה עליה, והתרשלה בקבלת ההחלטות בנוגע למתחם.הרשלנות אינה בעצם קביעתה הסופית של הוועדה המחוזית, כי ההיתר שניתן מהווה סטייה ניכרת מהתכנית, אלא, באופן התנהלותה, התקופה שבה השתהתה עד למועד שבו התקבלה לבסוף החלטה ובהמשך, כאשר נתנה להבין כי ניתן יהיה להסדיר את הדברים מבלי להבהיר את עמדתה בצורה ברורה ונחרצת כאשר נודעו לה העובדות הרלבנטיות.

כן נקבע, כי הנתבעות אחראיות ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין נזקיה וכי ההוצאות שהוצאו לצורך פינוי הקרקע הוצאו בהתבסס ובהסתמך על מצגי הנתבעות והתנהלותן הרשלנית.

הסתכנות מרצון– נקבע, כי הליך של קבלת היתר, שינוי תכנית מתאר, ובייחוד הליך שימוש חורג, הם הליכים שמידת הוודאות בהם נמוכה ולא יכולה להינתן הבטחה מראש שיתקבלו ואף הדין אינו מאפשר לפעול על פיהם, בטרם יתקבל האישור כחוק.

עוד נקבע, כי היתר לשימוש חורג הוא פתרון זמני ובכל מקרה אינו מהווה זכות קנויה ומשכך, התובעת ידעה או היה עליה לדעת, כי החלטה בדבר אישור למתן היתר בכפוף להשלמת תנאים כפי שהתקבלה על ידי הועדה המקומית, עשויה להשתנות ובכל מקרה היא נתונה לביקורת הועדה המחוזית.

כמו כן הוסיף בית המשפט כי, הובהר לתובעת ע"י הועדה המקומית כי במקביל יהא עליה לנקוט הליכים לאישור תכנית מפורטת לשינוי יעוד על כן התובעת ידעה או היה עליה לדעת כי הליך של אישור תכנית הוא הליך ממושך שצפוי להתנגדויות ולשינויים ועל כן אין בטחון כי יסתיים בהצלחה.

לאור כל האמור, ומשבחרה התובעת להשקיע השקעות כספיות עוד בטרם קבלה היתר לשימוש חורג כדין , יש בכך משום "הסתכנות מרצון" שלה, ומשהתממש הסיכון, עליה לשאת בתוצאותיו. על כן, אחריותה של התובעת הועמדה בגין כך על שיעור של 30%.

בסופו של דבר, ביהמ"ש חייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 1,250,209 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

שתפו אותי

עדכונים אחרונים

דילוג לתוכן