תכנוני עע"מ 8840/09 אלן יוסף באואר אישור בקשה לתוספת בינוי – ללא הבדל דת, גזע ומין

Header__ONLINE_550px3

 

גרסאת-הדפסה-עברית

 

 אישור בקשה לתוספת בינוי – ללא הבדל דת, גזע ומין

מאת עו"ד צבי שוב ועו"ד אריאל פל

בעקבות עעמ 8840/09 אלן יוסף באואר נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ועדת המשנה לעררים

ניתן ע"י בית המשפט העליון בפני כב' השופטים א' רובינשטיין, ח' מלצר וי' עמית

הרינו לעדכן על פסק דין שניתן לפני מספר ימים (11.9.14) על ידי בית המשפט העליון בעע"מ 8840/09 אלן יוסף באואר נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ועדת המשנה לעררים, העוסק בעיקרו בשאלה האם השיקולים שעמדו בבסיס החלטת ועדת המועצה הארצית תקפים ומצדיקים את התערבותו של בית המשפט.

בנסיבות פסק הדין הגישה נתיביה – אגודה לחקר כתבי הקודש בישראל הפועלת מטעם זרם היהדות המשיחית (להלן: "נתיביה") – תכנית במסגרתה ביקשה את שינוי ייעודו של מבנה בן 3 קומות המצוי בבעלותה משימוש למגורים לשימוש לצרכי מוסד, וזאת כדי לעגן את השימוש שנעשה בו משנת 1983 כבית תפילה ומשרדי קהילה; וכן הוספת קומה נוספת למבנה שתשמש כמקום התכנסות, שימוש משרדים ומבני מגורים לחברי קהילת נתיביה (להלן: "התכנית").

לאחר שהתכנית הומלצה ואושרה להפקדה על ידי מוסדות התכנון (הוועדה המקומית והוועדה המחוזית), הוגשו לה התנגדויות ובין היתר התנגדות של ועד הפעולה של שכונת "נחלת אחים" (להלן: "ועד הפעולה") אשר עסקה בנימוקים הבאים: היווצרותן של בעיות חניה ובעיות תנועה באזור המיועד ליישום התכנית; קיומה של חריגה משמעותית משטחי הבניה המרביים שהותרו באזור; וכן פגיעה ברגשות התושבים המתגוררים בסמוך למבנה, בהתחשב במהותו של בית נתיביה ובזהותם הדתית של מפעיליו.

התכנית נדחתה ע"י הוועדה המקומית מהטעם שהמבנה נמצא באזור מגורים מובהק, אך הוגשה לוועדה המחוזית ביום 18.3.08 וזו החליטה לאשר את שינוי הייעוד של המבנה ממגורים למוסד, אולם, לדחות את תוספת הקומה שהתבקשה במסגרת התכנית. בהחלטתה, דחתה הוועדה המחוזית את טענות המתנגדים אשר נגעו לבעיות התחבורה/חנייה והדגישה את הצורך לאזן בין האינטרסים האמורים של נתיביה (ולכן אישרה את שינוי הייעוד) לבין טענות המתנגדים, בדבר פגיעה בתושבי השכונה (ולכן דחתה את הקומה הנוספת שהתבקשה).

על ההחלטה הנ"ל הוגשו עררים למועצה הארצית לתכנון ובנייה. זו האחרונה דחתה את העררים ואישרה את החלטת הוועדה המחוזית, תוך שהיא חוזרת על ההנמקה של הוועדה המחוזית בדבר האיזון הראוי לטעמה.

על ההחלטה שלא לאשר את תוספת הבינוי במסגרת התכנית הגישה נתיביה עתירה לבית המשפט לענייינים מנהליים בירושלים. בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה בקבעו, בין היתר, כי השיקול שהוביל להחלטה שלא לאשר את תוספת הבינוי התקבלה על יסוד מהותו של בית נתיביה (מוסד מטעם הזרם של יהודים משיחיים) וזהות מפעיליו – שאינו שיקול ראוי לצורך ההחלטה הנ"ל. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור דנא, על ידי ועד הפעולה.

עיקר הטענות שהועלו בערעור לבית המשפט העליון עסקו מחד, בהלכה לפיה התערבות בית המשפט בהחלטות מוסדות התכנון תהא מצומצמת וכי ההחלטה הינה תוצאה של שיקולים תכנוניים ומטרדים הנגרמים מעצם קיומו של מוסד מעין זה; ומאידך, בטענה שהשיקול שעמד בראש מעייניהם של מוסדות התכנון, הוא השיקול של מהותו של בית נתיביה וזהותם הדתית של מפעיליו, חורג ממתחם הסבירות והמידתיות ועל כן מצדיק התערבות בית המשפט.

בפתח דבריו, קבע בית המשפט העליון כי על אף שתפקידן של ועדות התכנון מתמצה בעקרון בבחינת שיקולים תכנוניים, הריי שהלה יכולים להביא בחשבון שיקולים רחבי יריעה, אשר נועדו לשרת, בין היתר, מטרות חברתיות כלכליות, אקולוגיות ואסטטיות. לפיכך, שיקולים הקשורים לפגיעה ברגשות הדת של תושבי השכונה ובצביונה – טעמים אשר עשויים להיות להם השלכות רוחב בעלי משמעויות חברתיות שונות – הם שיקולים אשר מחובתן של ועדות התכנון לשקול בבואן לקבל החלטות תכנוניות מסוימות.

לאחר שבדק בין היתר את ההתנגדויות שהוגשו לתכנית ואת החלטות מוסדות התכנון, מצא בית המשפט כי מה שעמד בבסיס ההחלטות של ועדות התכנון, על אף ניסיונם לשוות לנימוקיהם אופי תכנוני "במובנו הצר", היו שיקולים תכנוניים רחבים הנוגעים לרגשות הדת של תושבי השכונה.

בבוחנו האם דחיית אישור תוספת הבינוי שהתבקשה במסגרת התכנית, על יסוד השיקולים הנ"ל מצויה במתחם הסבירות או המידתיות, קבע בית המשפט העליון כי בחברה בעלת מרקם סוציולוגי הטרוגני, הריי שדחיית התכנית מטעמים של פגיעה ברגשות דת – איננו מתיישב, עם הצורך לכונן אמונות ואורחות חיים, על רקע של חיים משותפים ומגורים משותפים.

על כן, קבע בית המשפט, כי בדין התערב בית המשפט קמא הנכבד בהחלטת ועדת המועצה הארצית ביחס לבקשת נתיביה לאשר את תוספות הבינוי, שאיננה שאלה שבמומחיות תכנונית טהורה, אלא שהיא קשורה במישרין לפעילות הדתית אותה כוננה נתיביה במבנה במשך שנים ואותה ביקשה למסד במסגרת התכנית.

לסיכום קובע בית המשפט, כי הוא דוחה את הערעור דנא, כך שאישור התכנית גם לגבי תוספות הבינוי – יעמוד בעינו, שכן בנסיבות דנא, ברי כי מניעת הגבהתו של בית נתיביה, רק על מנת לשכך את הפגיעה ברגשות הנגרמת לחלק מתושבי השכונה, ואי-אישור תוספת קומה מהווה החלטה החורגת ממתחם הסבירות והמידתיות, ומשכך – דינה להתבטל.