פיצויים 197 – בר"מ 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' רויטל אנג'ל

 


 

 

בית המשפט העליון מיישם אמת מידה מחמירה בבקשות רשות ערעור, שעניינן תביעות לפי סעיף 197

[בעקבות בר"מ 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' רויטל אנג'ל]

מאת עוה"ד צבי שוב, דקלה מוסרי טל

הרינו לעדכן בפסק דין שניתן ביום 1.5.12 בבקשת רשות לערער שהוגשה לבית המשפט העליון, ע"י כב' הש' ע' פוגלמן על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, שעניינה תביעת פיצויים בגין פגיעה מתוכנית לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה (להלן: "סעיף 197").

המשיבה הגישה לועדה המקומית חולון (המבקשת) תביעה לפיצוי לפי סעיף 197, בגין פגיעת תכנית במקרקעין בהם יש לה זכויות. הועדה המקומית דחתה את התביעה. המשיבה עררה לוועדת הערר וזו מינתה שמאי מכריע אשר פסק פיצויים למשיבה.

הועדה המקומית עררה על החלטה זו. ועדת הערר דחתה את הערר. על החלטת ועדת הערר ערערה הועדה המקומית לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הערעור בקבעו שהחלטת ועדת הערר סבירה ולא נפל בה פגם. למעלה מן הצורך קבע כי היא מקובלת עליו לגופה. על החלטה זו הגישה הועדה המקומית בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון נדרש לשאלה מהי אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים, בערעור מנהלי על החלטת ועדת ערר.

בית המשפט בחן את הדין ביחס להליכי התביעה לפי סעיף 197, לפני תיקון 84 לחוק (המצב הסטטוטורי שהיה רלוונטי לאותו עניין) ולאחריו, ומצא כי תביעה לפיצוי בגין ירידת ערך נדונה לפחות פעמיים, ובחלק ניכר מהמקרים אף שלוש פעמים, לפני שבאה לפתחו של בית המשפט העליון: פעם, בהינתן חלופות דיוניות מסוימות, בידי שמאי מכריע; פעם בידי ועדת ערר; ופעם בידי בית משפט לעניינים מנהליים.

בית המשפט  ציין כי , על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" כשהערכאה הראשונה היא בית משפט חלה אמת מידה מחמירה (הבקשה נדרשת לעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם של הצדדים, או שייגרם למבקש עיוות דין אם לא תינתן רשות ערעור. השאלה שעלתה היא האם אמת מידה זהה חלה גם מקום שהערכאה הראשונה היא טריבונל מינהלי.

בית המשפט קבע רשימה לא סגורה של שיקולים שיש לבחון, לצורך התאמת אמת המידה למתן רשות ערעור ביחס לטריבונל מנהלי– כך, קבע בית המשפט כי ככל שהטריבונל הראשון שדן, קרוב יותר במאפייניו לערכאה שיפוטית, כך תקטן הנכונות להעניק רשות ערעור נוסף; עוד קבע כי ככל שמדובר בשאלה שהטריבונל המינהלי ניחן בידע ומומחיות מיוחדת לגביה, כך תקטן הנכונות לתת רשות לערער; כמו כן, ככל שהעניין נדון מספר רב יותר של פעמים, כך קטנה הנכונות להתיר בירור ערעורי נוסף. משקלו של שיקול זה גובר מקום שכל הערכאות שדנו בעניין הגיעו לתוצאה זהה.

בית המשפט ציין כי מפסיקות קודמות עולה כי בית המשפט העליון מיישם אמת מידה מחמירה בבקשות רשות ערעור, שעניין תביעות לפי סעיף 197 ומצא כי יישום אמות המידה האמורות מוליך למסקנה שאין עילה ליתן רשות לערער גם בעניין ד'עסקינן. תביעתה של המשיבה לפיצוי בגין ירידת ערך – נדון שלוש פעמים והתוצאה הייתה זהה. הבקשה גם לא העלתה שאלה החורגת מדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי.

לפיכך, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה.

נציין כי בפסיקות קודמות כבר נקבע כי ועדת הערר בשבתה במסגרת תביעות פיצויים קרובה יותר לערכאה שיפוטית, ואכן, טרם העברת בירור תביעות מסוג זה נוהלו אלו בפני בית המשפט המחוזי.