הסמכות להאריך מועד לתיקון שומת מס שבח
מאת עו"ד צבי שוב ועו"ד דנה הולנדר ביטון
שם ומספר ההליך: ע"א 9817/17 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נגד מיטל אביבי רייך ואח' ערכאה: בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בפני כב' הרכב השופטים, המשנה לנשיאה ח' מלצר, השופט ד' מינץ והשופט א' שטיין. תאריך פסק הדין: 21.2.2021 ב"כ המשיבים: עו"ד זיו שדה.
בית המשפט העליון דחה בדעת רוב ערעור אשר הוגש לפתחו על ידי מנהל מיסוי מקרקעין תל- אביב על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין אשר קיבלה ערר המשיבים, בני הזוג רייך, על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין לדחות את בקשתם לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק, בשל חלוף המועד להגשת הבקשה.
הערעור נסב סביב שאלת סמכות המערער להאריך את התקופה הקבועה בסעיף 85(א) לחוק, לתיקון שומת מס מכוח סעיף 107(א) לחוק הדן בהארכת מועדים הקבועים בו. האם סעיף 107(א) לחוק מקנה למנהל סמכות להאריך "כל מועד" שנקבע בחוק או שמא יש מועדים מסוימים שאין בסמכותו להאריך?
מנהל מיסוי מקרקעין טען בין היתר, כי התקופה הקבועה בסעיף 85 לחוק אשר מקנה לו סמכות לתקן שומה מהווה קביעת "התיישנות מהותית". לפיכך, בחלוף ארבע השנים האמורות לא ניתן עוד לתקן את השומה. לדבריו סעיף 107 לחוק, הקובע, כי המנהל רשאי להאריך "כל מועד" שנקבע בחוק, מתייחסת למועדים בעניינים פרוצדורליים בלבד ולא למועדים בעניינים מהותיים הקובעים התיישנות מהותית.
בית המשפט פסק בדעת רוב, כי למנהל מיסוי מקרקעין נתונה סמכות להאריך את התקופה בת ארבע השנים הקבועה בסעיף 85(א) לחוק לתיקון שומת מס לפי סעיף 107(א) לחוק. בית המשפט קבע, כי לשון סעיף 107 לחוק ברורה וחדה וניתן "לחלץ" ממנה משמעות אחת, בהירה ופשוטה לפיה המחוקק קבע, כי המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק.
בית המשפט ציין, כי המחוקק לא סייג וקבע כי מועדים מסוימים הקבועים בחוק אינם ניתנים להארכה, לא ניתן לקבל את טענת המערער לפיה המחוקק כיוון רק למועדים פרוצדורליים ולא למועדים הקובעים "התיישנות מהותית" שכן טענה זו נעדרת כל עיגון בלשון החוק.
בית המשפט הבהיר, כי חיזוק לפרשנות הלשונית- דווקנית של התיבות "כל מועד" בסעיף 107 לחוק מתקבל לאור נוסחו המקורי של הסעיף (עובר לתיקון מס' 34) ומתיקון מס' 34 אשר ממנו ניתן ללמוד, כי המחוקק ביקש להרחיב את סמכותו של המנהל להאריך מועדים הקבועים בחוק. כאשר ביקש המחוקק לקבוע כי אפשרות הארכה הקבועה בסעיף 107 לחוק לא תחול לגבי מועדים מסוימים (המועד להגשת ערר או ערעור) הוא ציין זאת במפורש. על כן, הדברים ברורים- במקום בו המחוקק אינו מסייג את דבריו ואינו מגביל את הסמכות להארכת מועדים, הסמכות אינה מסויגת ומוגבלת והסעיף חל על כלל המועדים הקבועים בחוק, ללא כל סייג.
בית המשפט ציין, כי במסגרת סעיף 107 המחוקק יצר נקודת איזון ברורה בין עקרונות היציבות והוודאות לבין האינטרס בגביית מס אמת וזאת בדרישה לקיומה של "סיבה מספקת" להארכת מועד ומתן שיקול הדעת בידי המנהל מתי להאריך מועדים הקבועים בחוק והשימוש בסמכות ההארכה הקבועה בסעיף 107 ביחס לסעיף 85 צריך שתעשה במשורה, במקרים המתאימים בלבד.
השופט שטיין סבר בדעת מיעוט, כי יש לקבל את הערעור. לשיטתו, ההתיישנות המוסדרת בסעיף 85(א) לחוק היא התיישנות מהותית להבדיל מדיונית גרידא. לאחר חלוף תקופת ההתיישנות שנקבעה בסעיף 85(א) לחוק, הארכתה לא תתאפשר מכוח סעיף 107 לחוק, כך ששומת מס מקרקעין תהא סופית ובלתי ניתנת לתיקון בחלוף תקופת ההתיישנות כאמור והארכתה תתאפשר רק במסגרת סעיפים 85(ב) ו- 85א לחוק, המסדירים אותה במפורש, ורק בהם. פרשנות "כל מועד" הינו לכל מועד שעדיין לא חלף ועודנו רלבנטי, להבדיל ממועד שכבר פקע וחלף עם הרוח והמנהל מבקש להאריכו, באופן רטרואקטיבי, אחרי שהתוצאה המשפטית של חלוף המועד- התיישנות וסגירת השומה- במקרה דנן הייתה למעשה עשוי שאינו ניתן לתיקון. במילים אחרות: "כל מועד" שסעיף 107 מאפשר להאריכו הוא כל מועד שניתן להאריכו בזמן הפעלת הסמכות שהמחוקק העניק למנהל.
לאור האמור, הערעור נדחה בדעת רוב.
