התמשכות הליכי תכנון עת"מ 4776-07-10 דן אבי יצחק נ` יו"ר הועדה המחוזית לתו"ב מחוז מרכז

"התמשכותם היתרה של הליכים לאישור או דחיית תוכניות היא רעה חולה
שמקומה לא יכירנה במדינת חוק"/ (דברי כב` הש` אילן ש` שילה בפס"ד)

מאת עו"ד צבי שוב ואביטל חי אדרי*

ביהמ"ש המחוזי, בפסק-דין חריג, הורה על מינוי ועדה להשלמת תכניות,
עקב התמשכות הליכי תכנון שלא לצורך

בעקבות עת"מ (מרכז) 4776-07-10 דן אבי יצחק ואח` נ` יו"ר הועדה המחוזית לתו"ב מחוז מרכז ואח`
שניתן ע"י בית המשפט המחוזי מחוז מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

בימים אלו ניתן פסק דינו של כב` הש` אילן ש` שילה סג"נ, בביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז, בעת"מ 4776-07-10 דן אבי יצחק ואח` נ` הועדה המחוזית לתו"ב מחוז מרכז ואח`, במסגרתו נתקבלה עתירה שהוגשה לבית המשפט ושעניינה מתן הוראה ליו"ר הוועדה המחוזית לתו"ב מחוז מרכז (להלן:"הועדה המחוזית") לפעול בהתאם לסמכותו עפ"י סע` 109א(ב)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן:"החוק") ולמנות ועדה להשלמת תוכניות (להלן:"ועדה להשלמה") בקשר עם תוכנית מתאר מקומית נתניה נת/620 (להלן:"התוכנית"), כך שיועברו לוועדה זו כל סמכויות הועדה המחוזית לאישור התוכנית. עניין נוסף בעתירה דנא הינו בין השאר מתן הוראה לוועדה המחוזית ולועדה המקומית לתו"ב נתניה (להלן: "הו"מ"), למנות נציג של כל אחת מהן לוועדה להשלמה, ולקצוב זמן לסיום עבודתה.

לטענת העותרים, לאחר שהוועדה המחוזית לא עמדה בלוחות הזמנים הקבועים בחוק למתן החלטתה בדבר אישור/דחיית התוכנית, קרי: 3 חודשים מתום מועד ההפקדה, מחייבת הוראת סעיף 109א(ב)(1) שבחוק את יוה"ר בחובה מנדטורית למנות ועדה להשלמה. עוד בפי העותרים, כי בכל הנוגע לעניין הרכב החברים בוועדת ההשלמה, הרי שלסברתם, אין מניעה שיכהן בה נציג מטעם הו"מ, שכן לדידם, הו"מ היא היוזמת את מרבית התוכניות המגיעות לאישור הוועדה המחוזית, וכי אם תתקבל פרשנות הועדה המחוזית הרי שבכך תתאיין הוראת סעיף 109א לחוק באשר לאפשרות להקים ועדה להשלמה. מכל מקום טענו העותרים כי ניתן למנות נציג אובייקטיבי מטעם הו"מ, אשר יכול לדון ולאשר את התוכנית אף שיהיה מנוע מלדון ולהחליט בהתנגדויות ועררים.

מנגד טענו המשיבים ובכללם הועדה המחוזית כי עקב כך שעסקינן בתוכנית מקיפה ומורכבת במיוחד, הן בגודל השטח שעליו היא חלה והן בעניינים שבהם היא עוסקת כגון פינוי אתר הפסולת, וכיוצ"ב, וכן לנוכח העובדה שהוגשו לתכנית התנגדויות רבות, היו התפתחויות עם עבודת השמאי שלא נלקחו בח-ן לכתחילה ואשר הביאו להתמשכות עבודת הוועדה המחוזית מעבר למועדים הקבועים בחוק.

כמו כן טענה הועדה המחוזית כי מינוי הוועדה להשלמה אינו עולה בקנה אחד עם תכלית חקיקתו של סעיף 109א ולא ישיג את המטרה של ייעול ההליכים. לדידה עומס העבודה במשרדיה גורם לכך שטיפולה בתוכניות רבות מתמשך מעבר למועדים הקבועים בחוק. לטעמה,מטרתו של סעיף 109א לחוק לא הייתה להעביר את כל התוכניות הללו לטיפולה של הוועדה להשלמה, שאם יועברו לטיפולה תיפגע יעילותה ומטרת מינויה לא תושג, ההפך הוא הנכון, לדידה ייתכן אף שמינוי הוועדה להשלמה יביא לנסיגה בקידום התוכנית, אם תבחר הוועדה להשלמה לשמוע שוב התנגדויות, שוועדת המשנה של הוועדה המחוזית כבר שמעה, והיא אף תיזקק שוב לשמאי היועץ. כן הוסיפה וטענה הועדה המחוזית כי אם יחליט בית המשפט על מינוי הוועדה להשלמה תצטרך הוועדה המחוזית, "לכאורה", להעביר לוועדה להשלמה גם את התוכניות הרבות שבהן היא מטפלת לאחר שחלף המועד הקבוע בחוק למתן החלטה, ושוב לא יהיה בהעברה משום ייעול לגבי התוכנית דנן, במיוחד כאשר הוועדה להשלמה אינה מוגבלת במועדים למתן החלטתה.

בנוסף, ובכל הנוגע למינוי נציג מטעם הו"מ טענה הועדה המחוזית כי אין אפשרות למנות אחד מ-3 החברים הסטטוטוריים בוועדה להשלמה – נציג הו"מ אשר יימצא במצב של ניגוד אינטרסים שנאסר בחוק.

ביהמ"ש קיבל את העתירה , תוך שביקר את התנהלות מוסדות התכנון ואשרר את הקביעה כי התמשכותם היתרה של הליכים לאישור/דחיית תכניות בכלל ותכניות מתאר מקומיות בפרט היא רעה חולה שאין לה כל מקום ויש להוקיעה.
ביהמ"ש הוסיף וציין כי המחוקק שעמד על הסחבת שהייתה מקובלת באישור תכניות, נקט יוזמה והחליט לתקן את החוק מתוך מגמה לזרז את ההליכים ששניים עיקריים באים לידי ביטוי בסע` 109א` שבשניים מעיקריו של סעיף זה יתד ופינה לעתירה הראשון כי למוסד התכנון קיימת החובה להחליט בדבר אישור /דחיית תכנית בתוך שלושה חודשים מתום תקופת הפקדתה והשני כי חובתו המנדטורית של יו"ר הועדה המחוזית הינה להקים ועדה להשלמה, במקום שבו הועדה המחוזית לא עמדה במצוות המחוקק באשר למתן החלטתה בתוך התק` הקצובה בחוק.

ביהמ"ש קבע כי בנסיבות המקרה דנא, ההליכים לפני הוועדה המחוזית התמשכו עד כדי סחבת בלתי נסבלת בהתנהלות הועדה שתחילתם נועדה לפני כשנה ועד ליום זה טרם נתנה החלטה בדבר אישור /דחיית התכנית.

ביהמ"ש קבע כי התנהלות הוועדה המחוזית וועדת המשנה הייתה איטית, כאשר בין הישיבות חלפו חודשים והפרוטוקולים של ההחלטות פורסמו אף הם בחלוף תקופות ארוכות מאלו שקצב המחוקק, עוד קבע ביהמ"ש כי הטענות שבפי המשיבים, שתכליתן להסביר ולתרץ את התמשכות ההליכים אינן רלוונטיות לענייננו כלל ועיקר, שהרי בדיוק למקרה שכזה נחקק סעיף 109א, שלא הבחין בין הסברים ראויים ומוצדקים להתמשכות הליכי האישור, לבין הסברים שאין בהם ממש ושלא נועדו אלא כדי לחפות על אי קיום מצוות המחוקק באשר למועדים למתן החלטתה של הוועדה המחוזית.

כן קבע ביהמ"ש כי גם אם הסבריהם של המשיבים להתמשכות ההליכים לאישור התוכנית דנן היו מתבררים כנכונים וראויים, עדיין אין בפי המשיבים נימוק של ממש מדוע לא יפעל יוה"ר כמצוותו החד משמעית של המחוקק, וייעל את תהליך מתן ההחלטה בדרך שקבע המחוקק קרי: הקמת ועדה להשלמה. לדידו של ביהמ"ש חובת יוה"ר היא חובה מנדטורית שאינה מקנה לו שיקול דעת.

כן ציין ביהמ"ש בשולי הדברים כי אף טענת המשיבים לפיה העומס המוטל על הוועדה המחוזית והתוכניות הרבות שיהיה עליה להעביר לוועדה להשלמה הם שהביאו לעיכוב, מוטב אלמלא הייתה נטענת, שכן, לטעמו בדיוק למקרים שעליהם מצביעים העותרים נועד סעיף 109א, ואם הוועדה המחוזית עשתה לה למנהג שלא לעמוד בדרישות המועדים שבחוק, אין היא יכולה להיבנות ממנהגה זה, שיש להסתייג ממנו נמרצות.

כמו כן ובכל הנוגע למינוי נציג מטעם הו"מ קבע ביהמ"ש, כי מניעתו של חבר ועדה מלעסוק בחלק מהעניינים שלשם החלטה בהם הוקמה הוועדה, איננה עולה כדי מניעתו מלשמש חבר בוועדה ובוודאי שאינה מבטלת את עצם הקמתה של אותה ועדה. לכך הוסיף ביהמ"ש כי אף המחוקק ראה לנכון לכלול נציג של הו"מ בוועדה להשלמה, אף על פי שהיה ברור לו כי מעצם טיבן של התוכניות שיידונו בוועדה זו (שבדרך כלל יוזמתן היא ו"מ) עלול במקרים רבים, ואולי ברוב המקרים, להיווצר קושי בהקמתה של ועדה להשלמה. וכי מכך יש ללמוד מכך שהמחוקק העדיף את צמצום הסחבת בוועדות המחוזיות, באמצעות הקמת המנגנון של ועדה להשלמה בה חבר נציג ו"מ, חרף החשש מניגוד אינטרסים שעלול להתקיים עקב חברות זו. בהקשר לכך ציין עוד ביהמ"ש כי בלאו הכי מסעיפים 47 ו-11א לחוק ניתן ללמוד כי המחוקק התכוון לכל היותר למנוע מנציג הו"מ לדון ולהחליט בהתנגדויות, ולא למנוע ממנו להיות חבר בוועדה להשלמה.

בסופו של יום הורה ביהמ"ש ליו"ר הועדה המחוזית להקים, בתוך 15 יום, ועדה להשלמת תוכניות בקשר עם התוכנית, ולמנות את היו"ר שלה כמצוות החוק וכן למנות נציגים לועדה בהתאם.

יש לברך על פסק דינו פסק דינו של כב` הש` אילן ש` שילה, שהינו חריג ונדיר שכן לרוב נדחו עתירות מעין זו, כידוע לכל העוסקים בנדל"ן, המציאות הינה קשה. בפועל ועדות התכנון, מי יותר ומי פחות, מתעלמות תדיר מהמועדים הקבועים בחוק ו/או מהחובה לפעול בפרק זמן סביר. כמו כן, קיימות תכניות שזמן אישורן אורך אף למעלה מעשור (!). קטנות כגדולות, לעיתים עיכוב התכנון נובע ממחדלה של הרשות, לעיתים משום שרשויות התכנון מערימות קשיים רבים על בעלי הזכויות במקרקעין (אשר מעוניינים לקדם את התכנון).

ברי הוא כי התמשכות הליכי התכנון שלא לצורך (הנובעת בין היתר מהתנהלות בירוקרטית מסורבלת, מחסור במשאבים, חוק מורכב וישן וכד`) איננה רק פגם במתן השירות הניתן לבעל המקרקעין אלא מהווה פגם מהותי, שכן תוכניות הנמצאות זמן רב במוסדות התכנון, לעיתים מתאשרות בסוף התהליך כשהן צולעות ומיושנות ולא מתאימות למטרה שבעקבותיה החלו לתכנן את התכנית ולפעמים כבר אינן רלוונטיות כלל שכן כל הסביבה כבר שונתה מסביב.
הננו תקווה כי פסק דין זה יסלול את הדרך למציאות חדשה!

* למאמר שנכתב ע"י הח"מ בעניין "התמשכות הליכי תכנון "ניתן לעיין בניוזלטר עו"ד על נדל"ן מס` 16!