ביהמ"ש דחה על הסף עתירה מנהלית
שהוגשה כנגד החלטת המועצה הארצית לאשר את התכנית הידועה כ"מחתם ליבר" שפורסמה למתן תוקף
מאת עו"ד צבי שוב ועו"ד גלית קיט טלמור*
בעקבות עת"מ 17959-09-10 עמותת תושבים למען נווה צדק נ` המועצה הארצית לתו"ב ואח`
שניתן ע"י בית משפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים,
מפי כב` הש` עודד מודריק
ביהמ"ש המחוזי בת"א, בשבתו כביהמ"ש לעניינים מינהליים, החליט ביום 14.11.10 (כב` השופט מודריק), בהחלטה תקדימית, לדחות על הסף עתירה מינהלית שהוגשה לפתחו בספטמבר האחרון. העתירה הוגשה ע"י עמותת תושבים למען נווה צדק, כנגד החלטת המועצה הארצית לתו"ב, שניתנה לפני מס` חודשים. החלטה אשר דחתה את הערר שהוגש ע"י הועדה המקומית ושאישרה בכך, למעשה, את תכנית תא/3596 – "מתחם ליבר", בהתאם להחלטת הועדה המחוזית לתו"ב, שניתנה לפני כשנה.
מטרת התכנית המוצעת היתה, בעיקרה, לשנות את ייעוד המתחם לאזור מגרש מיוחד (לבניה למגורים או למשרדים), הכולל שטח פרטי פתוח ושטח ציבורי פתוח. התכנית המופקדת הציעה שתי חלופות לשימושים המותרים במתחם: חלופה אחת– לשימוש משרדים, וחלופה שנייה– לשימוש מגורים, כאשר הועדה המחוזית לתו"ב הוסיפה בהחלטתה חלופה נוספת של שימוש מעורב למגורים ולמסחר גם יחד. כשכל זאת, מבלי שנתבקש במסגרת התכנית להגדיל את אחוזי הבנייה המאושרים לשטחים עיקריים, שנקבעו עוד קודם לכן במסגרת תכנית תא/2342, שחלה על המתחם ושאושרה כבר בשנת 1991.
העתירה הוגשה לאחר שהתכנית פורסמה למתן תוקף ולאחר שהועדה המקומית, שהיתה העוררת היחידה שעררה נדון בפני המועצה הארצית, הודיעה כי אין בכוונתה להגיש עתירה מינהלית, כנגד החלטת המועצה הארצית, שדחתה את הערר שהגישה כאמור. יתרה מכך, הוגשה העתירה לאחר שנחתם הסכם אופציה בין המשיבות 4 ו- 5 לעתירה, לרכישת השטח נשוא התכנית.
עיקר טענות העותרת, שכלל לא היתה עוררת/משיבה כדין לערר, התמקדו בהחלטת הועדה המחוזית לאשר את החלופה הנוספת של שימוש מעורב במתחם.
בתגובה לעתירה הגישו המשיבות 1-2, המשיבה 4, שיוצגה ע"י עוה"ד צבי שוב וגלית קיט, והמשיבה 5, שיוצגה ע"י עוה"ד אלי וילצ`יק, תגובה מקדמית לעתירה ובקשה לדחות את העתירה על הסף. במסגרת תגובותיהן נטען על ידן, בין היתר, כי יש לדחות את העתירה על הסף באשר היא נגועה בפגמים רבים ובהם, איחור ושיהוי ניכר בהגשתה שעליהם הסתמכו המשיבות 4 ו-5 ושבעטיים עלולים להיגרם להם נזקים כבדים ובלתי הפיכים, היעדר עילה, היעדר זכות עמידה, אי מיצוי הליכים קודם להגשת העתירה, היעדר ניקיון כפיים וחוסר תום לב. כן נטען על ידן כי ביהמ"ש לעניינים מינהליים אינו מתערב בשיקול דעת מוסדות התכנון ואינו מחליף את שיקול דעתן בשיקול דעתו שלו.
בנוסף לכך ולחילופין, ביקשו המשיבות 4 ו-5, כי ביהמ"ש יורה לעותרת להפקיד ערובה להבטחת תשלום נזקיה ו/או הוצאותיה למשיבות בגין ניהול ההליך, במידה ויידחו טענותיהן המקדמיות.
המשיבה 3, הועדה המקומית, חזרה, בתגובתה לעתירה, על טענותיה בערר, שהתמקדו בבקשתה לאשר בתכנית חלופה תכנונית אחת- היא החלופה המעורבת.
לאחר שהתקיים דיון מקדמי בעתירה, נקבע ע"י השופט מודריק כי דין העתירה להידחות על הסף.
באשר לטענת השיהוי קבע השופט, כי אין זה ברור כלפי איזו החלטה מכוונת העתירה. אם כלפי החלטת הועדה המחוזית – כי אז הוגשה העתירה בשיהוי ניכר של כשנה, המצדיק כשלעצמו את דחיית העתירה על הסף, בין היתר נוכח העובדה שהתכנית פורסמה וקיבלה תוקף. ואם כלפי החלטת המועצה הארצית – כי אז מצויה העתירה בגבולות המועד הקבוע בדין להגשתה.
באשר לטענה בדבר היעדר זכות עמידה להגשת העתירה ע"י העותרת צוין, כי ספק רב אם בנסיבות של דחיית הערר קמה למי שהייתה משיבה לערר זכות להגיש עתירה מינהלית כנגד ההחלטה.
כמו-כן נקבע כי אין בידי העותרת עילת ערר, הואיל והשאלה שניצבה לפני ועדת הערר היא שאלה של ברירה בין חלופות לשימושי קרקע – שאלה שהינה תכנונית מטבע עניינה, ואשר עברה את כל מדורי הבחינה והעיון התכנוניים. על כן ומאחר ואין מדובר בהחלטה שהתקבלה בדרך פגומה תוך הפרת הדין או משיקולים שאינם ענייניים, קבע ביהמ"ש, כי נשמט הבסיס מתחת לפני העתירה.
בהתאם לכך חויבה העותרת בתשלום הוצאות בסך של 100,000 ₪ לכל המשיבות.
יוער כי ביהמ"ש הנכבד הוסיף, כי יתר הסוגיות שהועלו בעתירה ובתגובות המשיבות יפורטו בפסק דינו המנומק, שאמור להינתן ביום 18.11.10.
יצוין כי לאור נסיבות העניין, החלטה זו הינה נכונה ומוצדקת ביותר, לטעמנו. זאת בין היתר לאור התרבותם של גופים עלומים תחת כסות/ אצטלה של עמותה/ עותר ציבורי לכאורה, שאין כל גורם אחראי ברור/ ידוע מאחוריהם, וכל זאת, כך נראה במרבית המקרים, בניסיון לעכב פרויקטים המיטיבים עם הציבור ולהוות מעין אמצעי לחץ/ מיקוח לקבלת הטבות מיזמים. שכן, על אף שבפועל לא מבוקש במסגרת עתירות מינהליות כגון אלה צו מניעה, ומשכך אף לא מופקדת ערובה להבטחת הוצאות/ נזקי היזמים, הרי שתוצאתם המיידית של נקיטה בהליכי סרק אלה, גורמת דה-פקטו לעיכובים ארוכים ומיותרים של בניית פרוייקטים רבים האמורים להיטיב עם הציבור. דומה המצב לקושי הרב הקיים במימוש תוכניות פינוי-בינוי רבות, שאינן מצליחות לתקוע יתד, בין היתר לאור הקמת עמותות הפועלות לכאורה בשם הציבור הרחב, כשפעמים רבות כל מטרתן הינה לסחוט יזמים או לקבל הטבות נוספות, בדרכים בלתי כשרות, ומבלי לתת את הדין לתוצאות מעשיהם, בסופו של יום.
* למען הגילוי הנאות נציין כי המשיבה 4 לעתירה יוצגה ע"י משרדנו , כאמור.
