העליון- שאלות משפטיות בעניין הפקעה- בפני בית המשפט
מאת עו"ד צבי שוב וגב' אדר אדרי, מתמחה
מספר ההליך: רע"א 2803/23 חברת כביש חוצה ישראל בע"מ נ' פנחס בנימין וולר ואח' ערכאה: בית המשפט העליון, בפני כב' השופטת, רות רונן. פרטי המקרקעין: גוש 11540 חלקות 187, 146. תאריך מתן פסק הדין: 29.6.23. ב"כ המשיבים: עו"ד פנחס וולר.
בית המשפט דחה את בקשת רשות ערעור שדנה בשאלה האם המחלוקת שעלתה בין הצדדים כוללת מחלוקת שמאית הנוגעת לסכום פיצויי ההפקעה שישולם למשיבים בגין הפקעת חלקה 146 שאז הסמכות העניינית הינה של וועדת ההשגות, או שמדובר במחלוקת שנוגעת בסוגיות עובדתיות ומשפטיות ואז הסמכות לדון היא של בית המשפט.
בית המשפט קבע כי הסמכות להכריע בשאלה תהיה מסורה לבית המשפט, שכן אין מדובר במחלקות הנוגעת להערכה שמאית אלא לסוגיות עובדתיות או משפטיות גרידא.
לפנינו תביעה על הפקעת חלקה 146 של המשיבים, אשר בגינה הועברה מהמבקשת למשיבים חוות דעת שמאית מיום 3.12.2020 (להלן: "השמאות הראשונה") לפיה השווי של כל מ"ר בחלקה שהופקעה הסכום בגינו הינו 400 ₪. בנוסף, הציעה המבקשת למשיבים תמריצים כספיים הן עבור מסירת החלקות במועד המבוקש והן עבור חתימה על טופס ויתור על תביעות בסוגיית גובה הפיצוי (להלן: "כתב הוויתור").
המשיבים סירבו לחתום על כתב הוויתור, ואילו המבקשת לא שילמה פיצויי הפקעה למשיבים בגין ההפקעה וזאת לטענת המשיבים, לאור סירובם לחתום על כתב הוויתור.
המבקשת טענה כי לאור העובדה שהצעת הפשרה לא התקבלה על ידי המשיבים והמשא ומתן אינו מחייב אותה, ההצעה כפי שהוצעה בשמאות הראשונה אינה תקפה, וכן לאור העובדה שלא הוגשה תביעת פיצויים לפי סעיף 197, הרי שיש לקבוע כי הפיצוי צריך שיחושב לפי שווי הקרקע לאחר שינוי יעודה, ובהתאם לחוות דעת שמאית שנערכה ביום 23.6.2021 (להלן: "השמאות השנייה"), שווי מ"ר הינו 27 ₪.
בענייננו, טוענים המשיבים כי לאחר שהופקעה חלקה 146, הם הסכימו להצעה שהוצעה להם על ידי המבקשת בהתאם לשמאות הראשונה, לפיה שווי כל מ"ר בחלקה הוא 400 ₪. עם זאת, הם חלקו על עמדת המבקשת לפיה יש לקזז מסכום הפיצויים את הסכומים ששולמו להם בגין ההפקעה הראשונה, וכן לא הסכימו לחתום על כתב הוויתור.
המחלוקת הייתה בשאלה האם סירובם של המשיבים לחלק מרכיבי הצעת הפשרה של המבקשת מביא לביטול ההסכמות בין הצדדים לעניין שווי הקרקע שנקבע בשמאות הראשונה או שלחילופין יש לחייב את המבקשת בפיצויי הפקעה בהתאם לשווי המוסכם בשמאות הראשונה למרות סירוב המשיבים לחלק מרכיבי הצעת הפשרה.
בית המשפט קבע כי מדובר במחלוקת משפטית עובדתית הנוגעת לתוקף ההסכמות בין הצדדים ולפרשנותן ולא קיבל את טענת כביש חוצה ישראל כי הסמכות נתונה לוועדת ההשגות ולא לבית המשפט.
בית המשפט קבע כי סמכותה העניינית של ועדת ההשגות היא כאשר נושא המחלוקת הוא בעניינים שמאיים או כספיים בלבד, והיא הגוף היחיד לפי סעיף 9א(א)(1) לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) לו מסורה הסמכות העניינית להכריע בסוגיה, זאת בעיקר כיוון שוועדת ההשגות הינה ועדה מקצועית המורכבת בעיקרה מבעלי מקצוע בתחום השמאות.
אולם, ככל שעסקינן במחלוקת שאינה עוסקת בסכום הפיצויים אלא בהיבטים משפטיים כמו פרשנות, עצם הזכות לקבל פיצוי וכו', הרי שאז מדובר בשאלות עובדתיות ומשפטיות שהסמכות העניינית להכרעה בהן הינה של בית המשפט לפי סעיף 9א(א)(3) לפקודת הקרקעות.
נקבע כי המחלוקת בענייננו אינה על שווי הקרקע כפי שנקבע בשמאות הראשונה, אלא היא בשאלה האם סירובם של המשיבים לקיזוז ולחתימה על כתב הוויתור מביא לביטול ההסכמה בנוגע לסכום הפיצוי שנקבע. משכך, ההכרעה בשאלה ובמחלוקת זו היא משפטית עובדתית, ולאור זאת נקבע בבית המשפט כי היא בסמכותו העניינית של בית המשפט.
בית המשפט העליון לא הכריע בשאלה היכן יתבררו מחלוקות ותיקים המשלבים הן שאלות משפטיות והן שאלות שמאיות, והותיר הכרעה זאת למקרה המתאים, וחבל שכך.
