תביעה על החלטת ועדת השגות של רמ"י – תיבחן בהתאם לכללים של הדין המנהלי או של המשפט האזרחי?

version2_OnLine3-01

 

גרסאת-הדפסה-עברית

 

 

תביעה על החלטת ועדת השגות של רמ"י – תיבחן בהתאם לכללים של הדין המנהלי או של המשפט האזרחי?

מאת עוה"ד צבי שוב ואמיר דרמר

שם ומספר הליך: ע"א (ב"ש) 64064-09-16, שי דגן נ' מינהל מקרקעי ישראל

ערכאה: בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני הרכב כב' השופטים שרה דברת – אב"ד, אריאל ואגו, יואל עדן.

תאריך ההחלטה:  20.04.17   ב"כ המשיבים: עו"ד טובה בוכריס.

הרינו לעדכן על פסק דין שניתן במסגרת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון בת.א 29774-02-13, בו נדחתה תביעת המערער להשבת דמי חכירה מהוונים אשר, לטענתו, שולמו ביתר. גובה התשלום נקבע תחילה על ידי שמאי מטעם רשות מקרקעי ישראל (להלן:"רמ"י), לאחר מכן נבחן על ידי השמאית המחוזית ולבסוף נידון על ידי ועדת ההשגות על השומות.

בעדכון זה, נתמקד בגישותיהם השונות והמעניינות של שופטי ההרכב בקשר למחלוקת העיקרית שהתעוררה בענייננו. ראשית, קבעה כב' השופטת שרה דברת – אב"ד, שמכיוון שמדובר בהשגה על החלטת ועדת ההשגות, אזי על הליך הבחינה במסגרת בתי המשפט להיות בהתאם לעילות הביקורת המנהליות.

השופטת קבעה, כי ועדת ההשגות הינה גוף מקצועי מעין שיפוטי, הדומה במידת מה לוועדות הערר השונות הפועלות על פי חוק, מלבד העובדה, שההליך בפני ועדת ההשגות אינו מעוגן כיום בחוק אך מצוי בשלבי חקיקה מתקדמים.

לאור האמור קבעה השופטת, כי בית משפט המקיים בחינה מנהלית, יסתפק בבחינה האם ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות ולא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו הוא, ולכן אין מקום בענייננו למינוי שמאי נוסף מטעם בית המשפט על מנת להכריע במחלוקת שנוצרה באשר לגובה השמאות הראויה ביחס למגרש ודין הערעור להידחות תוך חיוב המערער בהוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח.

כב' השופט יואל עדן, בדעת מיעוט, קבע, כי המדובר בתובענה לסעד כספי. על פי מבחן הסעד, הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית משפט השלום, והעילה להשבה הנטענת בתובענה הינה עילה אשר מקורה במשפט האזרחי.

על בית משפט אזרחי, הדן בתובענה כספית כנגד רמ"י להשבת דמי חכירה מהוונים ששולמו ביתר, לדון בתובענה בעילה אזרחית חוזית, ולבחון את חיוב התובע בדמי חכירה לגופו של עניין, כבחינה ראשונית על פי הכללים הקיימים במשפט האזרחי, הן מהבחינה המהותית והן מהבחינה הדיונית, ללא צמצומה לביקורת המיושמת בדין המינהלי בלבד, אלא הינה בדיקה מלאה על פי הכללים הדיונים והמהותיים במשפט האזרחי.

השופט קבע, כי העובדה שרמ"י קיבלה החלטה בדבר הליך השגה על שומות המתייחסות לתשלומים שאזרחים צריכים לשלם במסגרת הסכמים הנכרתים עימה, מצמצמת את זכות הגישה לערכאות, זכות אשר קיבלה מעמד "על – חוקתי" במשפטנו.

עוד מציין השופט, כי הליך ההשגה לא נקבע על ידי המחוקק, אלא קם מכח החלטת הגוף המוסמך אצל רמ"י, אשר הינה צד לחוזה. המנגנון לא נקבע במסגרת חקיקה ראשית או חקיקת משנה, ההחלטה עצמה איננה חקיקת משנה ואין בדין כל הוראה המצמצמת את הבחינה השיפוטית אשר אמור בית המשפט לבחון, בין את החלטת וועדת ההשגות ובין את ההחלטה הראשונה של שמאי רמ"י.

עוד מוסיף וקובע השופט, כי רמ"י הינה רשות אשר קמה ופועלת מכוח הדין, אולם, אין משמעות הדבר כי בהתנהלותה במישור האזרחי – כלכלי – עסקי, תהיה היא רשאית לקבוע כללים הפוגעים בזכות הגישה לערכאות, באמצעות קביעת הליכים להשגה וערר על ההשגה. העובדה שמדובר ברשות על פי דין, אינה מצמצמת את הוראות הדין האזרחי על כל משמעויותיו, החל על התנהלותה במסגרת חוזה אשר כרתה עם אזרח, אלא יתרה מכך, יש בכך תוספת על חובות הרשות על פי דין כך שהחוזים כפופים הן למערכת הנורמטיבית של חוזי רשויות מנהליות והן לדיני החוזים במשפט האזרחי הפרטי.

המשמעות האופרטיבית של מסקנת השופט, הינה כי ההלכות אשר קבעו הגבלה על אפשרות לערער או להשיג על החלטה, אינן חלות בענייננו. משכך קבע השופט, תובענה כספית המתייחסת לשווי אשר נקבע על ידי רמ"י כשווי הקרקע, ואשר היה בסיס למחלוקת בדיון בהשגה או בוועדת השגות, אינו בבחינת ערעור, ערר או השגה נוספת על ההחלטה בוועדת ההשגות.

לאור האמור לעיל קבע השופט, כי יש לקבל את הערעור, להורות על ביטול פסק הדין, ולהשיב את הדיון לבית משפט קמא לביצוע ההליך כאמור.

כב' השופט אריאל ואגו הצטרף לדעתה של כב' השופטת שרה דברת, הערעור נדחה.