"נספח לשומה מכרעת"- האם קיימת חייה כזאת?
מאת עוה"ד צבי שוב וקורל בלאיש
שם ומספר הליך: ערר מס' 85185/12 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' כיכר ציפורן (2000) בע"מ ו- 8 אח'.
ערכאה: ועדת ערר לפיצויים והיטלי השבחה, מחוז ת"א, בפני כב' יו"ר הועדה, עו"ד גילת אייל.
תאריך מתן ההחלטה: 15.12.15.
ב"כ העוררת: עו"ד תמר לרנר.
הרינו לעדכן על החלטה שניתנה בימים אלה על-ידי ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה, אשר דנה בשאלת סמכותו של השמאי המכריע להידרש לסוגיית הריבית, בהמשך לפניה שנעשתה אליו לאחר שניתנה שומתו המכרעת ושלא עלתה בפניו קודם לכן.
מעשה שהיה כך היה. לאחר שניתנה על-ידי השמאי המכריע שומה מכרעת, פנו המשיבים בבקשה לשמאי המכריע לבטל את ריבית הפיגורים שהוטלה על-ידי הוועדה המקומית. השמאי המכריע נתן החלטה שכונתה על ידו "נספח לשומה המכרעת להיטל השבחה, החלטה בעניין תשלומי פיגורים".
עוד קודם לכן, ובטרם פנו המשיבים לשמאי המכריע, פנו הם אל ועדת הערר בבקשה להתיר להם ארכה בת 30 יום להגשת ערר על ההכרעה המשלימה של השמאי המכריע ביחס לריבית הפיגורים, ככל שתינתן. בקשה זו נדחתה על-ידי ועדת הערר.
לטענת הוועדה המקומית, משדחתה ועדת הערר את בקשת המשיבים להאריך את המועד להגשת ערר על החלטת השמאי המכריע בעניין הריבית, הרי שפתיחת הדיון מחדש בטלה מעיקרה ולמצער יש לבטלה.
ועדת הערר קבעה, כי משנתן השמאי המכריע את החלטתו במחלוקת שהובאה בפניו, אין מקום למתן החלטה נוספת לבקשת צד אחד בלבד וחרף התנגדותו של הצד השני, בלא החלטה מתאימה של ועדת הערר או של בית המשפט המוסמך, ולא קיים מקור הסמכות למתן החלטה שכזו. אלא אם, מדובר בתיקון טעות סופר או השמטה מקרית (ועדת הערר מפנה אל סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשל"ב – 1972).
התפיסה המאפשרת תיקון שומה מכרעת בשל טעות סופר שנפלה בה או השמטה מקרית שארעה, עניינה בפרט שנשמט בהיסח הדעת או עקב טעות קולמוס מהשומה המכרעת עצמה. במקרה הנדון, נקבע שההחלטה המאוחרת של השמאי המכריע לא היה עניינה בטעות קולמוס או טעות טכנית, ואפילו לא בהשלמות של עניינים שהועלו ע"י הצדדים בהליך לפניו אך נשמטו בטעות מהחלטתו הראשונה. הלכה למעשה, מדובר בבקשה חדשה, בעניין אשר לא הובאה בפני השמאי המכריע במסגרת ההליך הראשי, והתנהל "הליך משלים" בסוגיה חדשה.
בנוסף, קובעת ועדת הערר, כי היה בידי השמאי המכריע להתייחס לסוגיית הריבית אף מיוזמתו, לנוכח הסמכות המפורשת הנתונה לו להפחתת הריבית, ותוך מתן הזדמנות לצדדים להידרש לנושא – הכל במסגרת הליך השומה המכרעת ולא לאחר נתינתה. לפיכך נקבע, כי אין מנוס מביטול החלטתו המשלימה של השמאי המכריע.
הערת מערכת:
פעמים רבות מגיעה לפתחה של ועדת הערר סוגיית רוחב היריעה של המונח "טעות סופר" ושאלת היקף סמכותו של השמאי המכריע לאחר מתן החלטה על-ידו. מאחר ותקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה להכרעה לפני שמאי מכריע ושמאי מייעץ), תשס"ט – 2008 (להלן: "תקנות סדרי דין בפני שמאי מכריע"), אינן נוקטות עמדתן ביחס לסוגיה זו, נוצר "חסר" אשר ועדות הערר מבקשות למלאו על-ידי השלכה מסעיף 81 לחוק בתי המשפט, המגדיר "טעות" כ"טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" ותוך אימוץ והשוואה לסעיף 12 לתקן 16.0 של מועצת השמאים, המסמיך שמאי מכריע לתקן "טעות סופר" המשפיעה על תוצאת השווי, לאחר מתן הזדמנות לצדדים לטעון בכתב.
למרות האמור לעיל, נראה כי בפרקטיקה סיווגן של ה"טעויות" אינו חף מקשיים וקיים חוסר בהירות כלשהו בנושא, הנובע בעיקר מהשאלה הפרשנית- היכן יש למתוח את "הגבול"? קשיים עלולים להתעורר, מקום שהטעות הינה 'זועקת לשמיים', ואף השמאי המכריע סבור, כי יש לערוך את התיקון המבוקש, על אף שלא מדובר בתיקון "טעות סופר", אלא "טעות עובדתית" או "טעות מהותית" ועל אף שהצד השני מביע התנגדותו. כך למשל, מקום בו השמאי המכריע קובע, כי יש לאמץ עקרונות שמאיים מסוימים, ולעומת זאת חישוביו מלמדים אחרת. משכך, נשאלת השאלה, האם מעמדו המיוחד של השמאי המכריע כמומחה מקצועי מסמיכו לתקן שומתו המכרעת, אף לאחר שקם מכיסאו, בנושאים מהותיים הקשורים לשיקול דעתו המקצועי, דבר שאף עשוי לייעל את הדיון ולמנוע הגשת עררים נוספים בפני ועדת הערר?
תהייה נוספת הינה, מהו הדין כאשר בעלי הדין מסכימים, כי השמאי המכריע ישב בכיסאו לאחר שנתן החלטתו, האם במצב כגון דה יהיה השמאי המכריע לערוך כל תיקון בכל עת, כלשון ס' 81(ב) לחוק בתי משפט, המוזכר לעיל. מן הראוי, כי המחוקק יידרש בהקדם לסוגיה זו, בדרך של תיקון לתקנות סדרי דין בפני שמאי מכריע, ובכך יתווה כללים ברורים.
