היטל השבחה – בר"מ 8689/14 הועדה המקומית לתכנון ולבניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ

version2_OnLine3-01

 

printver

 

 

החלת כלל "ההשתק השיפוטי" על הסכם פשרה בו התקבלה טובת הנאה
אף אם בית המשפט לא דן בטענה לגופה

מאת עוה"ד צבי שוב וקרן זוקין

 

שם ומספר הליך: בר"מ 8689/14 הועדה המקומית לתכנון ולבניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ
ערכאה: בית משפט עליון בפני הרכב כב' השופטים י' דנציגר, ע' פוגלמן וי' עמית.
תאריך פסק הדין: 04.05.2015
ב"כ המבקשת: עו"ד אמיר בירנבוים.

בקשת רשות ערעור על פסק דין מנהלי שהכריע במחלוקת בדבר חיוב המשיבה בהיטל השבחה. הבקשה נדונה כערעור, אשר במרכזו שאלות עקרוניות הנוגעות להיקפו של כלל ה"השתק השיפוטי".

במסגרת תגובת להמרצת פתיחה שהגישה הסוכנות (בעל דין שאינו צד להליך זה), טענה המשיבה, כי היא בעלים של מקרקעין במגדל העמק משנת 1969. באותו הליך הגיעו הסוכנות והמשיבה להסכם פשרה, במסגרתו קיבלה המשיבה סכום מסוים, בתמורה לכך שהסוכנות תוכל לרשום עצמה כבעלים של הנכס משנת 1969. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 2005.

בשלב מאוחר יותר ולאחר שהמערערת דרשה מהמשיבה תשלום היטל השבחה בגין תכנית משביחה שאושרה בשנת 1990, מאחר ולדידה של המערערת המועד של אישור הסדר הפשרה הוא מועד המכירה של הנכס, טענה המשיבה כי הסוכנות הייתה בעלת הנכס משנת 1969 ואילך ולכן, אין לחייב המשיבה בהיטל השבחה. המשיבה ערערה על החיוב.

ועדת הערר דחתה את הערר, בקבעה כי יש להחיל על המקרה את דוקטרינת ה"השתק השיפוטי". ועדת הערר סברה כי מאחר והמשיבה טענה כי במסגרת המרצת הפתיחה היא בעלת הנכס משנת 1969, היא אינה יכולה כעת, לצורך קביעת החבות בהיטל השבחה, לטעון כי לא הייתה בעלת הנכס ממועד זה.

על החלטה זו הגישה החברה ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, אשר קיבל את הערעור בקבעו כי חומר הראיות והסכם הפשרה מלמדים כי הסוכנות היא שהייתה בעלת הנכס משנת 1969, ואין בהסכם הפשרה שחתמה עם החברה כדי לשנות מקביעה זו. לכן, בית המשפט דחה את הטענה שלפיה החברה מושתקת מלטעון כי הסוכנות היא בעלת הנכס משנת 1969 נוכח טענותיה ההפוכות בהמרצת הפתיחה.

על החלטה זו הגישה המערערת את בקשת הרשות לערער בה עסקינן.

ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור, ופסק כי ידוע שכלל ה"השתק השיפוטי" חל ביחסים שבין בעלי הדין לבין המערכת השיפוטית והוא קובע כי בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה. התכלית שעומדת בבסיס דוקטרינת ה"השתק השיפוטי" היא הגנה על טוהר ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור במערכת המשפט וכן, על מנת למנוע החלטות סותרות בבתי המשפט בהליכים שונים.

מהאמור עולה שאלה אם תנאי להחלת ה"השתק השיפוטי" הוא כי בעל הדין זכה בהליך שבו טען טענה הפוכה מזו שטען בהליך המאוחר. המענה לשאלה זו תלוי, במידה רבה, בפרשנות הניתנת לתכליתו של כלל ה"השתק השיפוטי".

בפסיקה נקבע כי תנאי בסיס להחלת ה"השתק" הוא שהטענה שנטענה בהליך הראשון נתקבלה והצמיחה לטוען אותה טובת הנאה. יחד עם זאת, בית המשפט היה מוכן לקבל חריגה מהכלל במקרים שונים בהם טענתו של בעל דין בהליך הראשון לא הובילה לזכייתו באותו ההליך, אולם בהליך המאוחר עדיין יחול ה"השתק" וזאת במקרים בהם צמחה לאותו בעל דין טובת הנאה כתוצאה מטענתו הראשונה (שכעת הוא מנסה לסתור אותה).

עוד קבע בית המשפט, כי מקום בו העלה בעל דין טענה בהליך שיפוטי אחד ובהמשך צמחה לו טובת ההנאה במסגרת ההליך, אפשר להשתיקו מלטעון טענה מאוחרת שסותרת את טענתו הראשונה אף מקום שבית המשפט לא דן בטענה הראשונה לגופה. להשקפת בית המשפט, חריג לכלל זה הוא מצב שבו יוכיח המבקש לטעון טענה הפוכה לזו שטען בהליך ראשון כי טענתו המקורית נטענה עקב טעות תמת לב, או כתוצאה מתרמית או מהונאה. מקום שבו יוכח "יסוד נפשי" מסוג זה, ימנעו מהחלת כלל ה"השתק השיפוטי".
לאור האמור, בית המשפט פנה לבדוק את השאלה העומדת במרכזו של הבקשה דנא: האם במצב שבו הציג בעל דין טענה מסוימת בבית המשפט, ובסופו של ההליך הגיעו הצדדים להסכם פשרה (מבלי שבית המשפט דן בטענה זו לגופה), תיחסם דרכו של אותו בעל דין מלטעון טענה הפוכה בהליך מאוחר יותר?

בית המשפט סבור, כי במקרה בו במסגרת הסכם הפשרה התקבלה תמורה או טובת הנאה, אותו בעל דין יהיה מנוע מלטעון טענה מנוגדת בהליך מאוחר יותר, נוכח דוקטרינת ה"השתק השיפוטי". בית המשפט משאיר ב"צריך עיון" את השאלה מה קורה בהסדר פשרה בגינו לא משולמת תמורה או לא מתקבלת טובת הנאה.

לאור האמור, לגופו של עניין קבע בית המשפט, כי למשיבה צמחה טובת הנאה כתוצאה מהסדר הפשרה, לכן אינה יכולה לטעון עוד טענה הפוכה לזו שטענה בהליך הראשון והיא מושתקת מלטעון כי לא הייתה בעלת הנכס בשנת 1969. לפיכך קבע בית המשפט כי דין הערעור להתקבל.

הערת/הבהרת המערכת
נעדכן, כי בעלון 69, נפלה טעות בתקצור ערר 6093/14/68 אלייד מפעלי מתכת בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה באר טוביה –שנושאו: האם העברת מקרקעין במסגרת מיזוג חברות- מהווה מימוש זכויות?
בניגוד לסיפא שצוינה בהחלטה,
טענת העוררת לפיה יש לבטל את החיוב נדחתה. כמו כן, יתר הטענות אשר עוסקות בגובה ביטל ההשבחה הועברו לבחינת שמאי מייעץ.

לכן, במקום השורה בה מופיע "על יסוד האמור נדחתה טענת העוררת שלפיה העברת מקרקעין במסגרת מיזוג חברות- מהווה מימוש זכויות , ולכן נקבע יש לבטל את החיוב".

צריך להיות כתוב :

"בסופו של יום, נקבע כי העברת מקרקעין במסגרת מיזוג חברות – מהווה מימוש זכויות, וטענת העוררת לפיה יש לבטל את החיוב נדחתה. יתר הטענות אשר עוסקות בגובה היטל ההשבחה הועברו לבחינת שמאי מייעץ".