'הנחיות מרחביות' בתל אביב
מאת עו"ד צבי שוב ועו"ד קורל דרליצ'מן
מספר הליך: ערר 5198/16 ענת מוסרי ואח' נ' הועדה המקומית לתו"ב תל- אביב.
ערכאה: ועדת ערר מחוזית לתו"ב מחוז תל אביב, בפני יו"ר הועדה עוה"ד הילה סירוטה ליבנה.
תאריך מתן ההחלטה: 21.2.19 ב"כ העוררים: עוה"ד עופר טויסטר, עו"ד דוד לם, עו"ד גלית סמואל, עו"ד יוסי כץ, עו"ד טל משיח.
בסוף חודש יוני 2016 פרסמה הועדה המקומית תל אביב- יפו שורה ארוכה של הנחיות מרחביות באתר האינטרנט של הוועדה. ההנחיות המרחביות שנקבעו חולקו לשבעה פרקים: פרק תכנון ועיצוב הבניין; פרק פיתוח המגרש; פרק שמירה, העתקה, כריתה ונטיעת עצים; פרק תכנון וארגון אתרי הבנייה; פרק בנייה ירוקה, פרק בנושא חניה ופרק בנושא אצירת אשפה.
הסמכות לאישורן של 'הנחיות מרחביות' על ידי הועדה המקומית קבועה בסעיף 145ד' לחוק התו"ב, אשר הוסף לחוק בתיקון 101 מיום 7.4.2014.
על הנחיות אלה הוגשו מספר רב של עררים, שכללו טענות כלליות וטענות קונקרטיות כאלה ואחרות. ביחס לטענות הכלליות, להלן נביא בתמצית חלק מהטענות שנטענו על ידי העוררים:
חלק ניכר מן ההנחיות המרחביות מביא לידי פגיעה משמעותית, בלתי מידתית ובלתי סבירה בשווי הנכס, חלק נכבד מן ההנחיות שפורסמו כלל אינו בא בגדר סעיף 145ד(ב) לחוק הקובע רשימה מצומצמת של נושאים שבגדרם ניתן לקבוע הנחיות מרחביות, ההנחיות המרחביות שנקבעו אינן מותירות שיקול דעת לוועדה המקומית ואינן מותירות לה מרווח גמישות כלשהו, כאשר הן מוחלות באופן גורף על כל העיר, ההנחיות אינן מותירות מקום לחופש עיצוב אדריכלי, חלק מן ההנחיות מפנות למסמכים חיצוניים אשר אינם מהווים מסמכים מחייבים ולמסמכי מדיניות.
ועדת הערר דנה בטענות הכלליות והחליטה לקבל אותן בחלקן, תוך שהיא בוחנת את מטרתן וקובעת את עקרונותיהן:
ביחס לטענות העוררים קבעה ועדת הערר:
במסגרת בחינה פרטנית, הוסיפה ועדת הערר לבחון כל טענה שהועלתה ביחס להנחיה מרחבית ספציפית לאור העקרונות שקבעה לעיל.
בסופו של יום העררים התקבלו חלקית. כן נקבע כי כל הנושאים אשר נקבע לגביהם כי אין מקום להסדירם במסגרת הנחיות מרחביות, יהוו עד להחלטה אחרת של הועדה המקומית, מדיניות מאושרת, אשר הוועדה המקומית רשאית לפעול על פיה ולהוסיפה כתנאי בתיק מידע להיתר.
הערת מערכת:
ס' 145ד(ז) לחוק התו"ב קובע מסלול אחד של תקיפת הנחיות מרחביות והוא בתוך 30 יום ממועד פרסומן, כאשר דה פקטו, הפעם הראשונה בו ייתקל מבקש ההיתר בהנחיות המרחביות יהיה בבואו להגיש בקשה להיתר. מכאן החשיבות הרבה של החלטה זו שבוחנת את מטרתו של המחוקק במתן סמכות לוועדה המקומית לקבוע הנחיות מרחביות בנושאים ספציפיים ואשר קובעת את העקרונות שלאורם ניתן יהיה לאשר הנחיות מרחביות. ההחלטה תוכל לשמש בעתיד כמורה דרך לוועדות מקומיות נוספות, וכתוצאה מכך תסייע לייצר וודאות בידי מבקש ההיתר ואנשי התכנון מטעמו.