האם מוסמכת ועדת ערר להנפיק היתר בניה, בהתאם לסעיף 157 לחוק התו"ב,
מקום בו הועדה המקומית נמנעה מלעשות כן?
מאת עו"ד צבי שוב וגב' ספיר זילבר, מתמחה
מספר הליך: עת"מ 44471-05-17 מקורות חברת מים בע"מ נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה ואח'
ערכאה: בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בפני כב' השופטת בטינה טאובר.
פרטי הנכס: לא צוין.
תאריך פסק הדין: 16.8.2017.
ענייננו בעתירה מנהלית שהוגשה על ידי מקורות חברת מים בע"מ (להלן: "העותרת"), כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה בראשות יוה"ר עו"ד דקלה מוסרי טל (להלן: "ועדת ערר"), במסגרתה קבעה ועדת הערר כי היא נעדרת אפשרות טכנית להנפקת היתרי בנייה ואף לא אמורה לעשות כן בנסיבות אלו.
במסגרת העתירה דנן, ביקשה העותרת להורות כי על ועדת הערר להנפיק לאלתר היתר בנייה לסלילת קטע דרך, המיועד לשמש ככביש גישה למאגר מים המוקם על ידה בסמוך לצומת סומך.
מאגר המים מצוי בחלקו בתחומה של המועצה המקומית זבולון, וחלקו מצוי בתחום שיפוטה של עיריית קריית אתא.
העותרת הגישה לוועדה המקומית זבולון בקשה למתן היתר בנייה להקמת מאגר המים. במקביל, הגישה העותרת לוועדה המקומית לתכנון ובניה קריית אתא (להלן: "הוועדה מקומית") בקשה למתן היתר לסלילת קטע מדרך הגישה למאגר המים.
וועדת הערר, לאחר שדנה במחלוקות הצדדים, ציינה כי לאור התנהלות הוועדה המקומית, אין מנוס אלא להיכנס בנעליה, בהתאם לסעיף 157 לחוק התכנון והבנייה, והורתה לוועדה המקומית להנפיק את היתר הבנייה.
לאחר שהוועדה המקומית מיאנה אף להנפיק את ההיתר המבוקש בטענות שונות, ביקשה העותרת לאכוף את החלטת וועדת הערר, ושהיתר הבנייה המבוקש יונפק על ידי ועדת הערר, אלא שוועדת הערר קבעה בין היתר כי היא נעדרת אפשרות טכנית להוציא ולהנפיק היתרי בנייה בהתאם לסעיף 157, וכי הסעד הנכון במקרה הנדון הוא פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים (שדן במחלוקת נוספת בין הצדדים ואף הוא הורה לוועדה המקומית להנפיק לעותרת היתר בנייה) בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט או לחילופין לפנות לוועדה המחוזית לפי סעיף 28 לחוק התכנון והבנייה.
בית המשפט בענייננו פירש בצמצום את סעיף 157(א) לחוק התכנון והבנייה לעניין סמכותה של ועדת ערר, וקבע כי הפירוש הנכון הינו כי לוועדת ערר ישנה סמכות לדון ולתת החלטה בבקשת מבקש ההיתר, ברם אין בו בכדי להסמיך את ועדת הערר להנפיק את ההיתר בעצמה, כך שבכדי להוציא את ההיתר, על המבקש לפנות לוועדה המקומית שהיא בעלת הסמכות הטכנית לעשות כן.
בית המשפט הדגיש כי מטרת סעיף 157 לחוק התכנון והבניה הינה לאפשר דיון מהיר בבקשה לקבלת היתר שהוועדה המקומית ממאנת לקיים בו דיון ענייני תוך זמן סביר. ובכך, כיוון המחוקק למנוע נזק העלול להיגרם למבקש ההיתר. פרשנות אשר תאפשר לוועדת הערר להיכנס בנעלי הוועדה המקומית בכל הנוגע להנפקת ההיתר מכח סעיף זה באופן שבו מתייתר הצורך בקיום יתר התנאים הדרושים למתן ההיתר, אינה מתקבלת על הדעת ואיננה עולה בקנה אחד עם עקרונות של הערכאות התכנוניות.
בית המשפט הוסיף והבחין בין סעיף 157 שנידון בענייננו לסעיף 152(א3) לחוק התכנון והבנייה אשר מעניק מפורשות לוועדת הערר סמכות להנפיק את ההיתר גופו, במידה שרשות הרישוי המקומית מחליטה שלא לתת את ההיתר מסיבה כזו או אחרת. הסמכות בסעיף 152, מוענקת לוועדת הערר רק לאחר שבקשת מבקש ההיתר סורבה על ידי וועדה מקומית ובמסגרת הדיון בערר נדרשת ועדת הערר כמוסד תכנוני במדרג גבוה יותר לבחון את החלטת הוועדה המקומית שלא לתת את ההיתר, את שיקוליה של הוועדה המקומית וכן את סבירות החלטתה.
לאור האמור בית המשפט קבע, כי ככל שהוועדה המקומית תמשיך להתעלם מההחלטות החלוטות שניתנו על ידי ועדת הערר ומהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים אשר הורו לוועדת הערר להנפיק לעותרת את ההיתר המבוקש, ובכפוף לקיום התנאים הנוספים הדרושים לצורך הוצאת ההיתר, רשאית העותרת לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט.
העתירה נדחתה ונפסק כי כל צד יישא בהוצאותיו.
