ועדת הערר אינה חייבת להידרש לכל הטענות המועלות בפניה במסגרת ההחלטה,
כאשר ברור שהטענות הנוספות לא ישנו מן התוצאה הסופית.
מאת עו"ד צבי שוב ועו"ד יפעת בן אריה
שם ומספר הליך: עת"מ 29676-10-15 רוסמן בע"מ נ' מחוז חיפה ואח'
ערכאה: בית המשפט לעניינים מנהליים מחוז חיפה– לפני כב' הש' בטינה טאובר
תאריך פסק הדין: 15.3.16
פרטי הנכס: נכס הנמצא ברחוב סירקין 29 פינת רחוב יחיאל בחיפה.
ב"כ המשיבים : לא פורטו
עתירה זאת הוגשה כנגד החלטת ועדת הערר מחוז חיפה (בראשות יו"ר הועדה עו"ד דקלה מוסרי טל) בגין החלטתה לדחות את הערר שהגישה העותרת כנגד החלטת הועדה המקומית לתו"ב חיפה שבגדרה נדחתה בקשת העותרת לקבלת היתר בניה בנכס המשמש כחנות קיימת.
עיקרי טענותיה של העותרת הסתכמו בטענה כי ועדת הערר נמנעה מלהתייחס במסגרת החלטתה בערר שהגישה, לכלל הטענות והמחלוקות שהועלו בערר ובשל כך בקשה העותרת להורות על החזרת הדיון לועדת הערר על מנת שזאת תשלים החלטתה.
עיון בערר שהגישה העותרת לועדת הערר מלמד כי טענותיה של העותרת בערר התייחסו לשלוש סוגיות: האחת, כי בניגוד לקביעת הועדה המקומית היתר הבנייה שהתבקש על ידי העותרת , אינו מהווה סטייה ניכרת מקווי הבניין, בפרט לאור העובדה, כי המרפסת שעליה מבוקשת הבניה נשוא ההיתר, נבנתה על פי היתר הבניה המקורי של הבניין ומצויה על גבול אפס של הבניין. השנייה, כי בניגוד לטענת הועדה המקומית, היתר הבניה המבוקש אינו סותר תכניות שימור על פי רשימת אתרים ולכן אין גם נפקות להמלצות הועדה לשימור אתרים. והשלישית, כי לא היה מקום להתנות את מתן ההיתר על ידי הועדה המקומית בהריסת הבנייה הקיימת , שעה שאין חולק, כי תכלית ההיתר המבוקש היא ביצוע לגליזציה לבניה הבלתי חוקית.
בית המשפט קבע, כי עיון בהחלטת ועדת הערר מלמד כי ועדת הערר התמקדה במסגרת החלטתה לדחות את הערר שהגישה העותרת בסוגיה הראשונה בדבר סטיית הבנייה המבוקשת מקווי הבניין. בעניין זה קבעה ועדת הערר, לאחר בדיקת התכניות הרלוונטיות להיתר הבניה שהתבקש על ידי העותרת כי הבניה המבוקשת תהיה למצער בתחום המרווח שיש לשמור עליו נקי מבנייה, כך שככל שהבנייה המבוקשת תאושר, הדבר יהווה סטייה מקווי הבניין בניגוד לתכניות המאושרות.
עוד קבע בית המשפט, כי אין מחלוקת, שועדת הערר לא דנה בכלל הטענות שהועלו על ידי העותרת בערר ובכלל זה בטענה כנגד המלצות ועדת השימור והטענה כנגד דרישת הועדה המקומית להרוס את הבניה הבלתי חוקית לאלתר. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי מקובלת עליו עמדת ועדת הערר והועדה המקומית לפיהם, ועדת הערר אינה חייבת להתייחס בהחלטותיה בעררים המוגשים לפתחה לכלל הטענות המובאות בפניה, ודי בך כי החלטתה תהיה מנומקת ומבוססת על נימוקים תכנוניים העומדים בגדר מתחם הסבירות, זאת בין השאר בהתבסס על פסיקת בית המשפט העליון בענייו רע"פ 4594/14 אברהם שדה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה מחוז צפון. שם אמנם עלתה השאלה לגבי חובת בית המשפט להתייחס לכלל הטענות העולות בפניו, אולם בית המשפט סבר כי דבריו של בית המשפט העליון בעניין לעיל, כוחם יפה גם בכל הנוגע לסמכותה של ועדת הערר.
על יסוד האמור קבע בית המשפט בעניין זה כי אין בהעדר התייחסות של ועדת הערר לכל הטענות של העותרת כדי להצדיק את החזרת העניין לדיון בועדת הערר. שכן, מרגע שועדת הערר הגיעה למסקנה כי ממליא לא ניתן לתת היתר לעותרת בשל העובדה כי הבניה המבוקשת נמצאת בשטח המרווח, הרי דיון בכל יתר הטענות שהועלו על ידה כנגד החלטת הועדה המקומית לא היה בו כדי לשנות ממסקנה זו, להיפך ככל שטענות אלו של העותרת היו נדחות היה בכך רק לאשש ולחזק את החלטת ועדת הערר.
בנוסף, קבע בית המשפט כי השיקולים בגינם נדחתה בקשת העותרת הם שיקולים תכנוניים לגיטימיים העומדים במתחם הסבירות על כן ובהתאם להלכה הפסוקה אותה ציין בית המשפט בפסק הדין, נקבע כי אין מקום להתערבות בהחלטה זו.
לאור האמור הורה בית המשפט על דחיית העתירה תוך חיוב העותרת בהוצאות המשיבות.
