ביהמ"ש העליון לא שינה את פסק דינו אשר ניתן לפני כחצי שנה בו ביטל הסכם שכרתה עיריית יבנה עם היזם בו נגבה היטל השבחה מהיזמים על אף שאינם בעלי הקרקע, אף שטרם התגבשה חובתם בהיטל ואף שסכום ההיטל שונה מזה הקבוע בחוק
דנ"א 5547/11 צבי גור אריה ואח' נ' דירות יוקרה בע"מ
ניתןביום 4.1.12 ע"י כב' המשנהלנשיאה א' ריבלין
מאת עוה"ד צבי שוב, אביטל חי אדרי
כזכור בחודש יוני 2011 עדכנו כי ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ ואח' נ' ראש עיריית יבנה ואח' בו ביטל ביהמ"ש העליון הסכם שכרתו יזמים עם עיריית יבנה.
בפסה"ד קבע ביהמ"ש בין היתר כי רשות מקומית אינה רשאית להתקשר בהסכם עם יזם לפיו הוא מתחייב לשלם היטל השבחה שאינו מגיע ממנו עפ"י החוק, אשר יחושב על בסיס תכנית בנין עיר שטרם אושרה, וישולם טרם מימוש, וזאת גם אם היזם מסכים. הסיבות לכך נעוצות אליבא דבית המשפט הן בעובדה שהוראות ההסכם אינן חוקיות (בשל העובדה שלא התגבשה חבות ראשונית לתשלום היטל השבחה) והן משום שאין בכוחה של הסכמת היזם "לרפא" אי חוקיות.
בנוסף קבע ביהמ"ש העליון בפסה"ד כי רשות מקומית אינה רשאית לכרות הסכם עם יזם, לפיו הוא יבצע עבודות פיתוח באזור מסוים תמורת ויתור על היטלי פיתוח כולם או מקצתם, שכן החוק אינו מכיר בהסדר לפיו הרשות תגלגל על היזם את החובה לבצע עבודות פיתוח, שכן אפשרות כגון דא עלולה לפתוח פתח להסכמות המונחות משיקולים בלתי עניינים, אלא יש חובה לבצע מכרז כדין.על פסק-דינו של ביהמ"ש העליון הגישה עיריית יבנה בקשה לדיון נוסף בטענה כי פסק הדין שינה את ההלכה שקדמה לה, אשר מנעה מיזמים לסגת מהסכמים שכרתו עם רשויות מקומיות וקבעה שהסכמתם החופשית של היזמים מרפאת את אי החוקיות. בימ"ש העליון דחה את הבקשה לדיון נוסף בטענה כי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הקובע כי דיון נוסף יתקיים רק אם ימצא כי נקבעה הלכה הסותרת הלכה קודמת או כזו הדורשת דיון מחדש בשל חשיבותה, קשיותה או חידושה, אינו מתקיים בנסיבות המקרה דנן.
ביהמ"ש העליון בבקשה לדיון נוסף בטרם הכריע בשאלה האם נקבעה הלכה בפסה"ד, הפריד בין שני מישורי דיון-לכתחילה ובדיעבד: מלכתחילה נקבע בפסה"ד כי אין זה ראוי שהעירייה תטיל מס/היטל החורג מגבולות הסמכות שנקבעה לה בחוק. קביעה זו שאובה מעקרון חוקיות המנהל ובוודאי אינה הלכה חדשה. באשר ל-בדיעבד- קבע פסה"ד כי מקום בו העירייה והיזם הסכימו על תשלום היטל שאינו זהה לזה שנקבע בחוק, יידון ההסכם עפ"י דיני החוזים והכללים שנקבעו בהם לטיפול בחוזה פסול. בהחילו את דוקטרינת החוזה הפסול קבע פסה"ד כי מתקיימים התנאים המקובלים לשם ביטולו המוחלט של ההסכם, מפני שמדובר באי חוקיות חמורה ויש צורך להרתיע את העירייה מלכרות הסכמים דומים בעתיד. ביהמ"ש העליון קבע כי כל שנקבע בפסה"ד נשוא הבקשה לדיון נוסף הוא כי חוזה מנהלי הנגוע באי חוקיות טיפול בהתאם לדיני החוזה הפסול ודוקטרינת הבטלות היחסית, אשר מושרשים היטב בהלכה הפסוקה ומשכך אין עילה לקיים דיון נוסף בסוגיה.
אנו סבורים כי על אף האמור, המצב הקיים כיום הינו בעייתי והותיר את הרשויות בסימן שאלה לגבי התנהלות והסכמים שנחתמו בעבר ובעתיד, ואין ספק כי מדובר באחד מפסקי הדין החשובים שניתנו לאחרונה ועוד ידובר בהם.
