חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

תכנון ובניה – עת"מ 3000-07-12 הועדה המקומית לתו"ב קרית טבעון נ' ועדת הערר המחוזית חיפה ואח'


אין לקבל התנגדות להקמת מעון חוסים בסביבת מגורים, מטעמי שינוי אופי הסביבה

בעקבות עת"מ 3000-07-12 הועדה המקומית לתו"ב קרית טבעון נ' ועדת הערר המחוזית חיפה ואח'

בפני בית המשפט המחוזי בחיפה כב' הש' רון סוקול

מאת עוה"ד צבי שוב ודקלה מוסרי טל*

הרינו לעדכן בפסק דין שניתן בימים אלה (26.2.13) בבית המשפט המחוזי חיפה, בסוגיה עקרונית שעניינה הקמת מגורי חוסים בסביבת מגורים, מכוח סעיף 63א' לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965. עניינו של ההליך בקשה להיתר שהגישו ה"ה ורדי (המשיבים 2 ו- 3 לעתירה) להרחבת ושיפוץ בית אבות "עדנה", בקרית טבעון, אשר קיים ופועל במקום מזה כ- 40 שנה. הועדה המקומית סירבה בנימוק כי אישור הבקשה משמעותו סטיה מתכניות המתאר החלות על הנכס, שכן מהווה חריגה מצפיפות האוכלוסייה ליחידת דיור ביישוב, וזאת על פי חישוב סטטיסטי, ולפיכך משנה את אופי הסביבה. ועדת הערר הפכה את החלטת הועדה המקומית והורתה לועדה המקומית ליתן היתר לשיפוץ והרחבת בית האבות. לפיכך, הגישה הועדה המקומית את העתירה המנהלית דנן.

בית המשפט אליו הוגשה העתירה, מצא כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר ודחה את העתירה.

בית המשפט התייחס בפסק הדין להוראת סעיף 63א' שעמדה בבסיס הבקשה להיתר. בהוראה זו נקבע כי כאשר ייעוד של קרקע נקבע בתכנית, למגורים, נכלל בייעוד זה גם מגורי חוסים. עוד נקבע בסעיף כי בבניין מגורים מאוכלס לא יגורו יותר מששה חוסים וכי הגבלה זו אינה חלה על בניין שאינו מאוכלס.

בית המשפט ציין כי סעיף זה, שהוכנס לחוק התכנון והבניה בתיקון מס' 42, נועד לבטא את המגמה לשילובן של אוכלוסיות מיוחדות ובהם קשישים, בקהילה וכי מגמה זו חייבה את המחוקק להקל על הליכי התכנון והבניה, לחסוך את הליך שינוי הייעוד לצורך הקמת או הרחבת מעון, הליך שאחרת עשוי לארוך זמן רב ולהיגרר להליכים תכנוניים רבים אשר ייקרו ויכבידו על שילוב החוסים באזורי המגורים ושילובם בקהילה. הסעיף גם נועד למנוע התנגדויות סרק של מי שאינו רוצה אוכלוסיות כאלו בקרבת ביתו (התנגדויות מסוג NIMBI שפירושו: NOT IN MY BACK YARD – לא בחצר האחורית שלי). לפיכך נקבע בסעיף 63א' הנ"ל כי כל אימת שתכנית מתאר קבעה באזור כלשהו יעוד למגורים כולל היעוד גם הקמת מעונות, בכפוף למילוי שאר תנאי הסעיף.

בית המשפט ציין כי סעיף 63א' הנ"ל אינו משנה את שאר תנאי תכנית המתאר, אינו מרחיב את היקף הבניה ואינו מצמצמה. כל תכליתו של  הסעיף הינה מתן אפשרות לבנות מעונות חוסים באזור שייעודו למגורים.

בית המשפט קבע כי על אף שאין חולק שמעון חוסים, לרבות מעון לקשישים, מהווה שינוי מסוים לסביבת המגורים בו הוא מצוי, הרי שהמחוקק בחר במודע לאפשר שינוי שכזה. משמע, המחוקק קבע ששינוי אופי הסביבה אינו יכול, כשלעצמו, לשמש נימוק להתנגד לבניית מעון בשכונת מגורים.

בית המשפט קבע כי על אף שלועדה המקומית סמכות לדחות בקשה להיתר גם כאשר היא תואמת את תכניות המתאר, אזי במקרה בו עסקינן לא היו טעמים שהצדיקו זאת. בית המשפט התייחס לטענת הוועדה המקומית כי מתן ההיתר והרחבת המעון תשנה את אופי הסביבה. בית המשפט קבע כי טעם זה אינו יכול לשמש טעם מספיק, שהרי הוא סותר את תכלית סעיף 63א' לחוק התכנון והבניה בדבר שילובם של קשישים בקהילה. שכן הנחת סעיף 63א' הינה כי המעון ישנה את הסביבה ולמרות זאת נקבע כי יש להתיר הקמת מעונות בתוך אזורי מגורים.

בית המשפט קבע כי גם עריכת חישובי צפיפות על פי הערכה סטטיסטית של מספר הנפשות המקובל בכל יחידת דיור, אינה יכולה להצדיק הימנעות ממתן היתר תואם תכנית. בית המשפט קבע כי מדובר בחישובים תאורטיים בלבד שלא ניתן לבדקם. תכנית המתאר עוסקת בצפיפות יחידות דיור בלבד ולא במספר הנפשות בכל דירה ואין כל עיגון חוקי להגביל בעל יחידת דיור, במספר הנפשות שיתגוררו בה או במספר הנפשות לחדר מגורים.

בית המשפט הוסיף והדגיש כי הקביעה כי באזור המיועד למגורים ניתן לבנות מעון לחוסים, מניחה מראש כי במעון שכזה ימצאו יותר נפשות מאשר בדירות מגורים בשטח זהה. המגבלה היחידה לגבי צפיפות מגורים של חוסים נקבעה בבניין מאוכלס. בבניין שאינו מאוכלס – כלומר בניין המשמש רק את המעון – אין מגבלה. ולפיכך, מגבלות הצפיפות נקבעות רק על ידי הגורמים המקצועיים, קרי רשויות הרווחה, בעת מתן הרישיון להפעלת המעון.

בית המשפט קבע עוד ביחס לטענת הועדה המקומית כי הרחבת המעון תיצור עומס על התשתיות הקיימות ביישוב, כי אין מקום לשלול קבלת היתר תואם תכנית רק בשל אי הכנה מספקת מצד הרשות המקומית של התשתיות הדרושות למימוש הייעודים המותרים.

לאור כל האמור ולאחר שמצא כי ועדת הערר בחנה כועדת תכנון את הבקשה על כל היבטיה ומצאה לנכון לאשרה, ולא הוכח כי נפלו פגמים בשיקול דעתה, החליט בית המשפט כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר ולפיכך, כאמור, דחה את העתירה.

הערת מערכת – מן הראוי לציין כי הליך העתירה היה ההליך המשפטי הרביעי בגין אותה בקשה להיתר, שהוגשה לראשונה לועדה המקומית לפני כחמש שנים. מקרה זה הוא נורת אזהרה אדומה למחוקק, שכן ברי כי התנגדויות מסוגNIMBI  עלולות וגורמות לנזק רב למעונות חוסים, על אף ההוראות המפורשות שנקבעו בסעיף 63 א' לחוק. ייתכן שיש מקום לשקול להוסיף בחקיקה סנקציות כספיות, כנגד ועדות מקומיות או מתנגדים סדרתיים, אשר "תוקעים" הליכי היתר מכוח סעיף 63א לחוק, בלא סיבה אמתית ובניגוד לחוק.

  • גילוי נאות – ממשרד עו"ד צבי שוב ייצג את מבקשי ההיתר בהליך זה.

שתפו אותי

עדכונים אחרונים

דילוג לתוכן