לגבי תקופה בה עכבה הרשות המפקיעה את העברת סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת לידי בעל המקרקעין , יש להורות על תוספת ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א -1961 ולא ריבית 1.5% בלבד לפי החוק לתיקון דיני הרכישה.
מאת עוה"ד צבי שוב ויפעת בן אריה
בעקבות ה"פ 1117-10-09 חברת הכשרת היישוב בישראל בע"מ נ' חברת רכבת ישראל בע"מ
שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה ע"י כב' הש' ס' הנשיאה וסרקרוג
ביום 19.7.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ה"פ 1117-10-09 חברת הכשרת היישוב בישראל בע"מ נ' חברת רכבת ישראל בע"מ,(פורסם בנבו). המחלוקת שהתעוררה באותו עניין נוגעת לגובה הפיצויים המגיעים לחב' הכשרת הישוב לשיראל בע"מ (להלן – "החב'") בגין הפקעת זכויותיה במקרקעין באזור התעשייה חוף שמן בחיפה ע"י רכבת ישראל (להלן – "הרכבת"). במסגרת אותה מחלוקת, ביהמ"ש נדרש לדון בסוגיה נוספת לגביה בחרנו לעסזוק בניוזלטר זה והיא שיעור הריבית שיש להחיל על סכום הפיצוי.
באותו מקרה, יום פרסום ההודעה על ההפקעה היה בתאריך- 22.12.2005 ואילו תפיסת המקרקעין ע"י הרכבת נעשתה ביום 27.6.2006. הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת נכון למועד הקובע, שולם לחב', לאחר שנחתם בין הצדדים הסכם ביום 15.2.2009 (להלן – "הסכום שאיו שנוי במחלוקת") ומבלי לפגוע בזכותה של החב' לקבוע את יתרת הפיצוי לו היא טוענת, באופן שיתרת סכום פיצויי הפקעה, ככל שקיימת יתרה כזו, תשולם רק בעקבות פסק הדין.
המחלוקת בין הצדדים התמקדה בין היתר בשאלת שיעור הריבית המתחייב על כלל הפיצויים, הן לגבי הסכום שאינוי שנוי במחלוקת והן לגבי יתרת פיצויי הפקעה.
החב' ערה לעובדה כי עקרונית שיעור הריבית הקובע הוא זה המפורט בסע' 8 לחוק לתיקון דיני רכישה התשכ"ד-1964, (להלן – החוק לתיקון דיני רכישה), הקובע עפ"י המועדים הרלוונטיים לתיק זה, כי על פיצויי הפקעה יש לשלם ריבית של 1.5% בלבד, אלא שלטענתה שיעור זה צריך לחול רק כאשר הרשות המפקיעה משלמת את פיצויי ההפקעה במועדים הקבועים בחוק. לא כך כאשר הרשות המפקיעה מפגרת ביודעין בתשלום הפיצויים. במקרה האחרון לא צריכה להיות תחולה לסע' 8 לחוק לתיקון דיני רכישה, ובמקרה כזה יחולו ההסדרים הקבועים בחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א 1961 (להלן-"חוק פסיקת ריבית"). לטענת החב', קבלת עמדת הרכבת יהא בה משום "אישור" לכל רשות מפקיעה לעכב העברת הפיצוי לבעל המקרקעין שהופקעו, ומתן "הכשר" להתעשרות על חשבון בעל המקרקעין שהופקעו.
לפיכך סבורה החב' כי על ביהמ"ש לחייב את הרכבת להוסיף על מלוא סכום פיצויי ההפקעה שיעור ריבית הקבוע בחוק פסיקת ריבית הן לגבי יתרת סכום פיצויי הפקעה, ועל אחת כמה וכמה שיש לעשות כן, לגבי הסכום שאינו שנוי במחלוקת.
הרכבת מצידה חוזרת ומפנה לסע' 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה הקובע ריבית של 1.5% על סכום הפיצויים. לטענתה, אומנם תחילה לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה בדבר שווי הזכויות המופקעות אך הואיל ובסופו של דבר ביום 15.2.2009 נחתם בין הצדדים הסכם במסגרתו קבעו מועד לתשלום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת, מנועה כיום החב' מלטעון לשיעור ריבית שונה מזה שנקבע בדין, שהרי ההסכם מסלק כל מחלוקת שהיא באשר לסכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת, לרבות בנושא שיעור הריבית. כמו כן בנוגע לגובה הריבית עצמה, טוענת הרכבת כי שיעור ריבית צמודה של 1.5% תואם לריבית הריאלית בתקופה הנדונה שהייתה ממילא נמוכה.
ביהמ"ש קבע כי במחלוקת האמורה הדין עם החב' ככל שמדובר בפיצוי הסכום שאינו שנוי במחלוקת וכי אלמלא הלשון הברורה של סע' 8 לתיקון לדיני הרכישה היה אף מקום לקבל את טענת החב' ולחייב במקרה זה בשיעורי ריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית לגבי ככל הפיצוי. ונפרט את קביעת ביהמ"ש .
נקודת המוצא ממנה יוצא ביהמ"ש הינה שהפקעה היא מכר כפוי. למרות האמור, וכדי לצמצם את מידת הפגיעה בבעל המקרקעין שהופקעו, הכלל הוא שעל הרשות המפקיעה ליתן פיצוי שהוא בגדר של שווי מלא וריאלי למקרקעין שהופקעו, באופן שיהיה בו להעמיד את בעל המקרקעין או את בעל הזכות באותו מצב כספי בו היה עומד אלמלא ההפקעה. מכאן, שקיימת חשיבות רבה לשאלה מתי משולמים פיצויי ההפקעה, וכן יש מקום לשאלה, אם במועד התשלום הפיצוי שניתן הוא ריאלי. שאלה זו חשובה במיוחד שעה שהמועד הקובע להערכת שווי המקרקעין המופקעים, הוא רק במועד תפיסת הקרקע ע"י הרשות המפקיעה.
מכאן שעקרונית ועפ"י המציאות הקיימת, כאשר הנדל"ן צובר עליית מחירים לכשעצמו, יש חשיבות שביצוע התשלום ייעשה, ככל הניתן, בסמוך למועד תפיסת המקרקעין, ומשהייתה חריגה שאינה סבירה מאותו מועד, וככל שיש פער זמנים הולך ומתארך, כי יהיה מנגנון שערוך אשר יהיה בו כדי לצמצם את הפער שנוצר בין שווי המקרקעין בערך שוק, לבין הסכום המשולם.
ביהמ"ש מציין כי למרות שבנוגע לשיעור ריבית של 1.5% הועברה ביקורת חוזרת ונשנית בפסקי דין שונים, לפיה הריבית הנ"ל אינה בשיעור ריאלי ולכן אינה מעמידה את בעל המקרקעין שהופקעו באותו מצב כספי בו עמד ערב ההפקעה וכי בהיות הפקעה פוגעת עקרונית בזכות הקניין, פיצוי כזה יכול שאינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד, עדיין זהו המצב החוקי שחל על פיצויי הפקעה המשולמים עד ליום 15.2.2010 (הוא יום חוק תיקון פק' הקרקעות שקובע שמיום כניסתו לתוקף יישאו פיצוי הפקעה שיעור פיצוי לפי חוק פסיקת ריבית) ולכן ככל שטענת החב' מתייחסת לחישוב ריבית בנוגע לסכום הפיצוי השנוי במחלוקת, דינה להידחות.
שונה הדבר לדעת ביהמ"ש לגבי סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת. משזה לא שולם במועד, הרי שמדובר בהפרת חובה חקוקה, ועל כן אין תחולה לסע' 8 של חוק לתיקון דיני רכישה ויש לצרף ריבית על פי חוק פסיקת ריבית, שכן תוצאה אחרת תהווה תמריץ שלילי עבור הרשות המפקיעה שלא להקפיד על ביצוע הוראות החוק להעביר את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת תוך 90 ימים מיום תפיסת החזקה במקרקעין, וזאת יש להדגיש בהעדר כל סנקציה בחוק על איחור בהעברת הכספים.
עוד ציין ביהמ"ש כי גם אם כפי שטענה הרכבת במקרה דנן, ביקשה הרשות המפקיעה לנסות ולהגיע עם החב' להסכמה כוללת בדבר שווי הזכויות המופקעות, הרי שעדיין היה מחובתה להעביר את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת לידי החב' תוך המועד הקבוע בחוק ולהמשיך בהתדיינות מול החב' במקביל לגבי הסכום השנוי במחלוקת. "סכום שאינו שנוי במחלוקת", צריך שימצא עובר למועד תפיסת המקרקעין, בידי בעל הזכות, וניהול מו"מ אינו מקנה זכות לרשות המפקיעה "לאחוז" בסכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת, כ"עיכבון" תחת ידה.
כל עיכוב בהעברת סכום הפיצוי בשל קיומו של מו"מ בין הצדדים יכול היה להתקבל אם מדובר היה לא רק בעיכוב סביר, אלא גם עיכוב מוסכם, כאשר ניתנה הסכמה מפורשת כזו, מטעם בעל הזכות שנפגע אך לא זה המקרה בעניינינו.
מכל מקום, רשות מינהלית שבידה הנתונים והסמכות כדי לקבוע מהם פיצויי ההפקעה המתאימים, שבהם היא צריכה לשאת, ובפועל אף עושה כן, ואף קובעת את שיעורם, עליה להוסיף ולשלמם לבעל הזכות במועד, ולדעת ביהמ"ש להודיע על נכונותה לעשות כן, עוד בטרם נדרשה לעשות כן. חיוב כזה חל על רכבת ישראל, בדומה לכל חייב אחר – במישור המשפט הפרטי; ועל אחת כמה וכמה, בהיותה רשות המספקת שירותים לאזרח – תוך החלת אמות המידה של המשפט המינהלי.
ביהמ"ש מעיר בקשר לכך, כי ככל שיש הצדקה להתחשב ברשות ציבורית הפועלת בגדר סמכותה וכדין, להקטין את שיעור הריבית, כדי שלא להכביד על הקופה הציבורית, אין לאפשר לרשות ציבורית המרשה לעצמה לפעול על-פי לוח זמנים שונה החורג מהקבוע בדין, ליהנות מאותה הפחתה, מוצדקת ככל שתהיה. על הרשות המפקיעה לקחת בחשבון את הנזק המיותר הנגרם לבעל הזכות, ואין לפיכך לאפשר לה שערוך סכום הפיצוי בערכים נמוכים, כאשר היא עצמה לא הקפידה על התנהלות נדרשת, שאם לא כן יהיה בה משום פגיעה קניינית מוגברת בזכותו של הזכאי, מצד אחד, ומתן גושפנקא להתנהלות לא סדירה לרשות, מצד שני.
לאור כל האמור, לגבי הסכום שאינו שנוי במחלוקת, שהועבר לידי החב' רק בשנת 2009 בגין הפקעה שהושלמה עוד בשנת 2006, נקבע כי על הרכבת לשלם לחב' הפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית וזאת מיום תפיסת החזקה במקרקעין עד ליום התשלום בפועל, ולגבי סכום הפיצוי השנוי במחלוקת, ביהמ"ש לא מצא כי יש מקום לפסוק ריבית דומה גם על סכום זה, עליו חל הסדר השערוך הרגיל של חוב לפי החוק לתיקון דיני הרכישה בציינו כי "שיעור הריבית המוגדל שנפסק "קונס" את הרשות המפקיעה, בשל העיכוב שאינו סביר ושאינו מוסכם בהעברת סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת לידי החב' – אך בהעדר שינוי ההסדר החקיקתי בנושא, הוא אינו יכול להחליף את שיעור הריבית שקבוע בחוק גם לגבי הסכום ששנוי במחלוקת".
נציין כי את המבקשת ייצג עו"ד ארז שפירא ואילו את המשיבה ייצג עו"ד גדעון שרויאר
